אני אמא

לפני איזה זמן חברה הכירה לי את השיר המקסים הזה.

ואני שומעת אותו שוב ושוב.

הלוך וחזור.

אני מרגישה שזה באותה מידה יכוללהיות ילד של אמא....

או יותר נכון לומר לומדים לשחרר.

היום בפעם הראשונה הלך אורי מיד מבית הספר לחברה לכיתה.

אתמול אמא שלה התקשרה ואמרה שהילדה רוצה שאורי יבוא אליה,

שאלתי את אורי אם הוא  רוצה והתברר שכן,

בגלל שהיינו בחוג קבענו להיום.

האמא האמרה שתאסוף את אורי מבית הספר ותקח אותו ישר אליהם,

אני... נלחצתי - מה אני לא אקח את אורי מבית הספר???

                   מה אני לא אראה את הבן שלי כל היום???

אז... הבנתי אני צריכה לשחרר.הבוקר בפתק שכתבתי לאורי לכריך כתבתי לו שהוא הולך אחרי בית הספר לחברה.

ושנתראה בערב,

וצבת לי בלב,

וידעתי שזה הדבר הנכון לעשות.

בצהרים כשאספה האמא את הילדים היא התקשרה אלי לומר לי שהיא בבית הספר ואספה את הילדים,

והיא לוקחת את הילדים אליה הביתה. היא שאלה אותי עם להתקשר כשהם יגעו הביתה,

היא הבינה שקשה לי לשחרר וכל כך עזרה לי, ועל כך אני מאד מודה לה.

אחרי כשעתיים התקשרתילשמועמה קורה, אורי נהנה,

אכל.. שיחק כדורגל.. צפה בטלוויזיה, 

האמא חזרה ואמרה לי כמה שהוא מקסים ומנומס (מיד ירדתי 5 ק"ג מנחת)

בערב אבא הלך להביא את אורי הביתה.

מסקנות-

לשחרר.

זה קשה אבל חשוב.

משעמם בבית בלעדיו.

הילד שלי גדל להיות ילד מקסים ואהוב.

כשאורי לא כאן שקט בבית, ואין מליון וארבע בובות פליימוביל על הרציפה.

ערב נהדר.         

פורים עבר.

עוד שבועיים וחצי מתחילה חופש פסח.

היה לנו ממש כייף,

ביום ראשון היינו בהצגה "אנה ומלך סיאם" של תיאטרון אורנה פורת.

שעתיים וחצי של הצגה עברו ממש במהירות.

אמנם ישבנו ביציה, אבל ממש ראינו נהדר, אורי כל כך נהנה.

בסוף ההצגה הוא אמר לי,

"חשבתי שזו לא תהיה הצגה יפה, אבל היא היתה מדהימה!"

אורי מאד אוהב ללכת להצגות וסרטים.

הוא רק התאכזב מעט כשלא יכל ללכת לומר תודה לשחקנים,

ככה אורי עושה כמעט בכל הצגה.

אתמול היה יום משלוחי מנות,

בחוג קרמיקה אורי ואני הכנו צלחות למשלוחי מנות.

למשפחה של אבא כבר נתנו בשבת, אז ראינו את כולם

ואתמול נסענו למודיעין למשפחה שלי,

התחלנו באחותי, שם אכלנו לנו ארוחת בוקר עם אחותי והאיינים שלי,

אוריקי שיחק עם אלעד יחד הם הכינו צמידים, מגומיות..

המשכנו להוריי, ואחר כך הלכנו עם גיסתי והאחיינית שלי למקום מקסים שנקרא כיד הדמיון,

שם צובעים כלי קרמיקה, כל אחד צובע לפי הדמיון שלו והכיף שלו, אחר כך משאירים את הכלי לשיריפה,

אחרי כשבוע מקבלים את הכילים לשימוש.

חזרנו לביתו של אחי, אורי הכין לי טבעת שלא הספיקה להתייבש... 

בפעם הבאה שנפגש אקבל טבעת תוצרת אורי ויעלי.

את סוף היום ממש לא ציפיתי,

אוריקי חטף התקף של מיגרנה,

נכנסנו לאוטו כשהוא אומר שהראש כואב,

כנראה שאורי לא שתה מספיק, 

אני לא הזכרתי לו לשתות (וגם אני לא שתיתי)

או שאולי זה ממזג האויר המוזר הזה,

או אולי ממשהו שהוא אכל.

בכל אופן-

עוד לפני שיצאנו את מודיעין אוריקי נרדם.

הגענו הביתה, קילחנו את אורי, נתנו לו לשתות,

והראש עדין כאב מאד.

אחר-כל אוריקי הקיא, ואז כבר חש טוב יותר.

והלך לישון עד הבוקר.

סיום לא נעים ליומיים ממש כייפים.

אני שונאת את המגרנות האלה, כשזה אצלי אז מילא-

אבל כשזה קורה לאורי, אני ממש מרגישה נורא,

גם כי אני יודעת עד כמה ההרגשה נוראית,

וגם כי אני חשה רגשי אשם.

ממש לא נחמד להתמודד עם מיגרנות בגיל כל כך צעיר.

רק בריאות לכולם.