אני אמא

הפוסט הקודם דיבר על הפחדים שאוריקי מתמודד איתם.

החלטתי לטפל בזה עם קצת יצירתיות.

אז...

לקחתי קופסא של קורנפלקס.

פתחתי אותה, והפכתי אותה....

והזמנתי את אורי ליצור מפלצת.

הוצאתי צבעים, מדבקות, פרחים, עיניים זזות קרטון של ביצים, כפתורים צבעוניים...

ויאללה לעבודה.

ואז התחלנו ליצור ולהתמודד עם הפחד,

אורי למד שהוא שולט במפלצת,

הוא הרי בחר את הצבעים שלה,

ואת מספר העיניים,

ואת צורת הפה....

וגודל השיניים.

מה שמעניין הוא שלמרות שהמפלצת מפחידה הוא בחר לשים לה פרח קטן בצד כדי היא תהיה גם נחמדה.

זהו משלוח המנות שמחר אורי ייתן לאחד מחבריו לכיתה.

אנחנו מיחזרנו, ושלטנו במפלצות, ונהננו.

מה צריך יותר מזה???

חג פורים שמח!! 

לאחרונה קצת קשה לנו עם אוריקי.

משוםמה הוא מפחד מכל דבר.

מפחיד לו החושך,

מפחיד לו ללכת להתפנות,

מפחיד לו להיות לבד באחד מחדרי הבית אפילו עם אנחנו פשוט בחדר השני.

הוא פוחד מגנבים....

הוא התחיל לאכול את החולצות (אוף... זה גומר אותי שאוכלים חולצות ושרוולים...).

מתוך שיחות איתו לא הצלחנו להבין מה קורה.

קשה לילד שלנו, וקשה לנו,

מה גם שאני מיד התחלתי להריץ תסריטים על דברים ממש גרועים שקורים לאוצר שלי.

אחרי שניסיתי לחשוב מה קורה ולא הצלחתי החלטנו שנפנה לעזרה בבית הספר,

קבענו עם היועצת, היא מקסימה וכל כך הרגיע אותנו, כמובן שגם קיבלנו שעורי בית.

סיפרנו לה מה קורה,

סיפרתי לה גם שהאוגר של אורי מת...

ואמא של חברה שלי שהיא דודה של אוריקי נפטרה.

וגם החתולה של אותה חברה...

דבר נוסף שקרה הוא שלאחי פרצו את הבית.

וכל אלה קרו - פחות או יותר יחד עם זה שצצו לאוריקי הפחדים.

היועצת אמרה לנו שזה קורה לילדים שהכניסה לכיתה א עברה די חלק,

שפתאום נופל להם האסימון והם מבינים - מה קורה, והילדים מתחילים לפתח פחדים,

היא הסבירה לנו שצריך לבנות לו בטחון מחדש,

לתת לו משימות שהוא בטוח יכול לעשות אך חושש ולעודד אותו.

אז עכשיו אנחנו נפרדים מאורי ע"י אולם הספורט בבקר ולא בכיתה,

ואורי גאה בעצמו שהוא מצליח ומתגבר על הפחדים.

הראנו לאוריקי שיש לנו סורגים בבית.

התחלנו לצנזר קצת את התכנים בטלוויזיה,

ואת מה שאנחנו מספרים זה לזו בנוכחותו של אורי.

אז לאט לאט אני מקווה שנתגבר על הקושי הזה.

ועוד כמה שבועות נחזור ליועצת ונספר לה על ההתקדמות.

שיהיה שבוע פורים מדהים לכולם!!!

אני חברה בקבוצת אמהות ירושלמיות בפיסבוק.

אתמול לכבוד יום האישה הבנלאומי, הייתי בהרצאה- במקום שנקרא "אל הלב" כאן בירושלים.

למדתי שם על כוחות,  הגנה עצמית, ממיוש עצמי, ותגוננות - ועוד הרבה מעבר לכך.

בהתחלה רציתי ללכת.

אחר כך לא רציתי,

אחר-כך שוב רציתי - אבל , לא הכרתי אף אחת אז קצת התביישתי.

עברה לי מחשבה בראש לשאול בקבוצה אם מישהי רוצה טרמפ,

לא עשיתי את זה כי אז...זה היה מחייב אותי.

ובסופו של דבר נוצר קשר עם אחת הבנות והחלטנו שנסע יחד.

אני כל-כך שמחה שעשיתי את זה.

סופו של התהליך שעברתי באתמול בערב היה שבירה של בלוק- אמיתי (בהתחלה חשבתי שזה סתם גימיק)

לא האמנתי שאצליח, ומכוח האמנוה שאצליח הצלחתי...

חבל שאני לא מצליחה להעלות את הווידאו של רגע השבירה.

חזרתי הביתה עם המון כוח.

שבת-שלום!