אני אמא

כמו שכבר כתבתי אוריקי לומד בבית ספר יד המורה.

בכל בוקר כשאני משאירה את הילד שלי שם אני מסתכלת ורואה -

את הכבוד והחמלה שיש בכלפי כל ילד וילדה.

את האהבה שיש שם.

את הגבולות הכי ברורים.

כיף כל כך לראות איש צוות מוביל בעדינות רבה ילד לקוי תקשורת.

איש צוות אחר, קורא לחברו להיות בכיתה כי ילד רוצה לשירותים ויש לעזור לו.

החיוך בבית ספר הוא אורח קבוע.

אוריקי שכח את התקיה שלו בחדר מחשבים,

לקחה אותו המורה למחשבים ביד ועזרה לו למצוא את התקיה.

אוריקי הוא מהילדים שמנסה כל הזמן לקרוא,

את השלטים ברחוב,

את העיתון המונח על השולחן,

את שמות החנויות ומה לא...

המורה שלו נותנת לו משימות נוספות- נוספות לשאר המשימות,

והוא המתוק מבטיח לה,

אני אשעשה בבית כמה שיותר.

והבטחה למורה חייבים לקיים.

אז אתמול הוא סיים ללמוד ב-15:10,

בא הביתה וסיים לאכול וישב להכין שעורי בית,

אחר כך הלך לשיעור שחיה.

אמרתי לו אוריקי,  לא חייב לסיים הכל עכשיו

תוכל לסיים מחר.

ואורי אמר לי.... "הבטחתי למורה אני מקיים".

אורי מעולם לא אהב לצייר,

עכשיו המורה לאומנות כל כך מעודד אותו שהוא רוצה לצייר.

בשיעורי מוזיקה הם לומדים להקשיב.

והקשפח- הקש בפח כשמו כן הוא כייף לילדים.

היום בפעם הראשונה אורי ישתתף בשיעור תזונה, אני סקרנית לשמוע על החוויה.

אני שמחה שאוריקי שם.

אני יודעת שהוא לומד קריאה, כתיבה, חשבון...

ובעיקר הוא לומד להיות אדם טוב יותר,

ועל עצמו, על הכישורים שלו והיכולת שלו.

בכל שנה עד שנה זו,

יום של אסיפת הורים היה לחוץ.

צריך להכין אותה.

לא לשכוחו את זה ואת זה...

לדאוג לכיבוד.

ולדאוג לאוירה נעימה.

ביום שניהיתי בפעם הראשונה אמא באסיפת הורים כללית בבית הספר.

מוזר מאד להיות בצד השני של החדר, בצד שיושב ומקשיב,

הצד שואל, הצד המקבל.

אהבתי את המקום הזה.

כבר מראש המורה החליטה שאני בועד ההורים,

לא שלרגע היתה לי מחשבה אחרת.

בסופו של עניין גם החלטתי להתנדה לועד הורים מרכזי,

זה חשוב לי וחשוב לאוריקי שלי.

החלק הראשון היה באולם הספורט של בית הספר,

בו סיפרה המנהלת על בית-הספר והכניסה שלה עליו.

ואחר כך היתה פגישה בכיתה בה סיפרה המורה על הכיתה

המורים המקצועים באו להציג את עצמם.

היה מעניין ומאד נחמד.

ובכלל בלי קשר...

אחיינית המופלאה שלי אוראל היא ילדה בכיתה ג' 

ילדה מתוקה מדבש חמה אוהבת חכמה ואוהבה עלי מאד.

במשך כמה שנים היא האריכה את שיערה החום ויפה.

היא אמרה שהיא רוצה שהשיער יהלכו להסתפר, 

היה מספיק ארוך כדי לתרום אותו  לחולות סרטן.

אתמול היא עם הוריה אחי וגיסתי, ואוראלי שלנו תרמה את השיער שלה.

אוראלי יקרה שלנו אני כל כך גאה בך.

גאה להיות דודה לילדה עם כל כך הרבה אהבת אדם חמלה ורצון אמיתי לנתינה.

את מדהימה ואני מאד אוהבת אותך!!