אני אמא

אתמול היה יום מרגש ביותר,

אוריקי התעורר ממש מוקדם וחיפש את חולצת בית -ספר.

ישבנו לאכול ויצאנו לבית הספר,

צילמתי המון המון תמונות,

הגענו לבית הספר, ולכיתה,

אורי חיפש מקום לשבת,

ואחר כך בחר,מקום אחר בסוף הכיתה.

עד שמונה וחצי היינו עם אורי ואז נתבקשנו לצאת.

לאורי היה קשה, תמיד הפרידות בהתחלה קשות לו.

המורה לספורט ניגש אליו, ושוחח איתו.

סיפר לו ששמו ליאור, אורי אמר לו אמא שלי קוראים לה אורלי,

והם נהיו חברים.

המורה ליווה אותו לכיתה,

ואבא ואני יצאנו...

היתה לנו הרגשה של... ריקנות...

נסענו למשרד החינוך כדי שאוכל לתת להם כל מיני דפים.

ב- 11:30 חזרנו לטקס קבלת כיתות א' היה מרגש.

את הילד שלי ליווה תלמיד מכיתה ו' נתן לו יד וליווה אותו למקומו.

היה נגינה על תופים שעשויים מ... פחי פלסטיק.

וקטעי קריאה.

ריקוד.

היה לי מאד מאד  מוזר לבוא מהצד השני של המתרס,

להיות אמא ולא מורה.

לא להשתיק ילדים.

להנות מהמעמד בלי האחריות....

הסתכלתי, ראיתי ילדים שמחים.

זה עושה טוב בלב.

בטקס כשישבתי שם עם מצלמה - הרגשתי שבחרנו נכון עבור אורי.

לקחנו את אורי הביתה, הוא סיפר שהיה לו כייף,

ואחר כך אמר שלא היה כייף- יש לו מן עיניין כזה שלהגיד שלא כייף  לו.

אורי נח קצת, שיחק במחשב, ואז הכנו שיעורי בית,

אז טען הילד שזב קל שעורי בית...

היום תם לו בשמחה, אוריקי נרדם בשניות

הבוקר הוא שוב קם בשמחה,

ושחרר אתי בקלות בכיתה.

מקווה שכל 12 השנים שלו במערכת החינוך יהיו כל כך נהדרים כמו היום הראשון.

אני בטוחה שזו תהיה שנה נהדרת!!!

תראו איזה יופי!

בירושלים יש מוזאון למדע מקסים ביופיו.

עשיר ועם המון אטרקציות כייף אמיתי לילדים ולהורים שלהם.

הרבה לפני שהיה את המוזיאון הזה, היה מוזיאון לטבע שנמצא במושבה הגרמנית,

כשלעצמה שכונת חמד בעיר שלנו.

שני זוגות הסבים שלי גרו לא רחוק משם,

האמת היא שסבתא מלכה וסבא חיים ההורים של אמא שלי גרו ממש קרוב לשם.

אני זוכרת לט פעם ולא פעמים את עצמי הולכת לשם עם שמוליק דוד שלי

(שאגב מבוגר ממני בשמונה שנים ולא פעם שמש לי כאח גדול..)

היינו מתעקבים על המוצגים השונים הוא היה מסביר לי מה שהוא כבר ידע,

ואני עוד לא למדתי... בדרך חזרה היינו עוצרים ב"מגדניית פאר" וקונים איזו עוגיה טעימה,

או סתם מתבשמים מהריח המשכר שהיה שם.

המון המון פעמים הייתי שם כילדה, ראיתי את הפוחלצים של החיו ואת העגל עם שני ראשים...

את הדגם של כדור הארץ שפרוס לחצי ואפשר לראות מה יש בתוך הכדור...

את מבחר הדינוזאורים ועוד מוצגים כאלה ואחרים.

זהו מוזיאון קטן בבניין קסום, בלי אטרקציות של ללחוץ ולגעת, מוזיאון של פעם.

הרבה פעמים רציתי ללכת לשם עם אורי,

אבא משום מה לא גילה התלהבות נהפוך הוא הוא בכל פעם הוציא לי את הרוח מהמפרשים.

אתמול החלטתי שאני לוקחת אותו לשם, הסתקרניתי לדעת האם המקום הזה שהוא כל כך 

ישן וכל כך לא 2013, ידבר לילד בן שש שמכיר עולם אחר לחלוטין.

הלכנו לשם, מצאנו חניה בקלות במקום בו אני חונה תמיד כשאני הולכת לדיקור.

נכנסנו וראינו פסלי דינוזאורים, אורי כמובן, שמח לראות את חבריו מהעבר הרחוק.

קנינו כרטיס (ממש זול...) ונכנסנו להסתובב שם.

היה כייף אמיתי,

אני נהנתי מהתגובות של אורי שהזכירו לי את עצמי,

ונהננתי מהנוסטלגיה ומהזיכרון של חוויות מלפני שנים רבות.

דבר שיש שם היום ואני לא זוכרת אותו מילדותי זו פינת חיי שהיא גם פינת ליטוף.

היו שםן כמה ילדים שהם ילדים שנמאים במקום בחוגים ובקייטנה 

והם אחראיים על פינת החי,

הם נותנים לקטנים יותר חיות בסלסלת פלסטיק,

עונים על שאלות, של הילדים וגם של ההורים.

מקסים, ממש מקסים.

אורי ליטף ארנבון, ושרקנים, נחש וחרדון צ'ינצ'ילה ואוגר ועוד כמה חיות. היה כייף אמיתי.

יצאנו משם ממש  רעבים אז הלכנו לאיזה בית קפה ואכלנו יחד פיצה.

בערב, כששוחחנו על היום שלנו אמרתי לאוריקי,

היה לי ממש כייף איתך הרגשתי שאני עם חבר אמיתי ולא עם ילד.

אורי בחוכמתו אמר לי...

"אמא אני רוצה שאת תהיי אמא שלי, לא חברה שלי,

כי ככה  את יכולה לשמור עליי."

חשבתי לעצמי, כמה הילד הזה חכם...

הוא יודע שהוא זקוק לנו כדי שנשמור עליו,

שנגיד לו מה נכון ולא נכון,

שנציב לו גבולות,

שנתמוך בו.....

כן זהו התפקיד שלי כהורה.....

היום היינו בסידורים, גם זה צריך לעשות.

ושמחתי לא כל כך חם היום.

בבקר האוטו היה מכוסה טל,

האם אפשר להתחיל לספור אחורה לסתיו???

יום טוב!