אני אמא

בטו' באב אמר אבא לאורי,

שזהו יום האוהבים ולכן הוא רוצה לקנות לי משהו קטן.

אורי מיד אמר לאבא,

:"נכון שאתה אוהב אותי מאד? אז אתה צריך לקנות לי מתנה.."

אבא אמר לו "בסדר אקנה לך ממתק ולאמא שוקולד..."

אורי אמר לו... "לא אבא, אני רוצה משחק או צעצוע..."

אבא, אכן לי קנה שוקולד מוצרט טעים!! ולאורי קנה טנק שמרעיש....

מיותר לציין שאורי היה מאד שמח - אני קצת פחות  

אורי נשאר היום עם אבא בבית, 

הוא חולה עם חום.

התקשרתי לראות  מה שלומו של הילד,

אורי אמר לי...

"אמא, כשהחתול ישן העכברים חוגגים....

אני ואבא העכברים, אנחנו רואים כל הזמן טלוויזיה."

אחרי שעתיים התקשרתי שוב,

אבא אמר לי שאורי הולך לאכול.

בקשתי לשוחח עם הילד,

אמרתי לאוריקי, יש במקרר עוף ואורז ואבא יכין סלט ותאכל בתאבון.

אורי אומר לי, בסדר אמא אני אוכל.

שמחתי...

כשאבא ואורי באו לקחת אותי סיפר לי אבא שאורי אכל מלוואח,

שאלתי למה??

אבא הסביר לי..

"הכנתי לו סלט וקראתי לאורי לאכול,

אורי אמר לי לא רוצה סלט עוף ואורז אני רוצה מלוואח."

אז למה אמרת לאמא שתאכל מה שהיא הציע? שאל אבא.

אוריקי אמר....

"אין לי כוח לריב עם אמא אז אמרתי לה שאני  אוכל עוף ואורז וסלט....."

אבא טוען שלאורי יש מנטליו של גבר נשוי.......

אורי כרגע יושב על יש השולחן שלו ומצייר את המשפחה שלנו,

מעניין לראות את הציור שלו...

ערב נהדר!!

אני שומעת על הילדים הקטנים האלה, שנשכחים באוטו.

אני לא באה לשפוט.

אבל אני כן כועסת.

לא על אותו הורה או נהג, הוא כבר יכעס על עצמו כל חייו.

אני כועסת עלינו כחברה.

חברה ששוכחת מה באמת צריך להיות במרכז.

שוכחת מה באמת חשוב בחיים.

מקדשת את העבודה.

מקדשת את האין-זמן לנשום.

הכי חשוב והכי יקר, לי לפחות, זו המשפחה שלי.

אורי ואבא הם במרכז.

לי באוטו אין דיבורית, ואני לעולם לא מדברת בטלפון תוך כדי נהיגה.

כשאוריקי היה קטן וחששתי שבהסיח הדעת אשכח לחגור אותו או אותו באוטו.

הייתי עושה לי סימנים.

התיק עם הסלולרי בתוכו תמיד מאחור כשאורי באוטו.

והתיק של אורי היה על ידי....

דיברתי איתו כל הנסיעה גם אם הוא ישן.

שמתי מוזיקה ושרתי לו.

אין לי ספק שאלה טעויות, טרגיות וגדולות במיוחד.

ברור לי שחלק מהבעיה זו שאנשים אומרים...

"לי??!! בחיים לא יקרה כזה דבר"

אז זהו שאני לא אומרת ככה,

הכל יכול לקרות.

ומתפקידי להיזהר ולעשות הכל כדי שלא יקרה.

התפקיד שלי כמבוגר אחראי,

היא למצוא פתרונות ורעיונות איך להגן על ילד שלי.

ואני אמציא מליון רעיונות....

כי כן זה באמת יכול לקרות לכל אחד.

שיהיה יום נהדר,

שימרו על האוצרות שלכם!

17/7

מצאתי הסירטון הזה ברשת.

לא קל לצפייה.

אבל חובה.

אוריקי שלנו מנסה כל הזמן לקרוא.

הוא לוקח ספרים ומנסה לקרוא אותם,

נעזר בכל הרמזים שיש תמונות, הקשרים, אותיות.

עדיין קשה לו עם הניקוד והצלילים....

מבלבל לו.

כשנסענו לאילת הוא ראה מעל תחנת דלק של חברת "דלק" את השלט וקרא דָלָק,

ואז הוא אמר לי, אמא זה לא הגיוני ש

כתוב דלק שם... כלום לא דולק.

אמרתי לו אוקיי אז מה לדעתך כתוב שם הוא אמר אולי דֶלֶק.

ב]עם אחרת נסענו למודיעין ובדרך היה השלט "תל-אביב" אוריקי זיהה את המילה אביב, 

ושאל, אמא מה הם יחליפו את זה אחר כך לסתיו וחורף  וקיץ.

אתמול הוא קרא את תוכן העינינים מהספר של הספריה ובחר את הסיפור שנקרא לו בערב.

הוא כבר אומר לי אמא איפה את קוראת אני רוצה לראות את האותיות/מילים...

זה כל כך מרגש לראות אותו מגלה את העולם הזה,

בכיתה א' הוא ילמד טוב יותר להכיר את התנועות.

וילמד לקרוא שותף יותר.

אני רוצה שאנחנו נמשיך לקרוא לו.

ילדים (וגם מבוגרים- אני לדוגמא), מאד אוהבים שקוראים להם!

אני מאמינה שילד שקוראים לו הרבה,

אוהב אחר כך לקרוא בעצמו.

שיהיה שבת שלום לכולם.