אני אמא

אורי הוא ילד שמגשים לי חלומות.

איך שהוא נולד קראתי לו ספר כי זה היה חלום.

חיפשתי אותו בכל פורים וזה עוד חלום.

היום הגשמתי עוד חלום...

יצאנו עם ילדי הגן והוריהם לטיול הורים ילדים.

לא היתה מאושרת ממני.

גם לי יש ילד שאיתו אני יוצאת לטיולים..

ללכת בהרים להכין פיתות על טבון חמאה בתוך בקבוק  קולה...

לטגן מלוח להכין ממרח מזעתר להכין גבינה מחלב, ותה עם המון סוכר ועלי תבלין.

בבקר קמנו, אני כמובן התעוררתי מאד מוקדם, ההתרגשות...

הכנו כריכים, לקחנו מים (לפעם הבאה ללמול להכניס את הבקבוקים לפריזר ככה יהיו מים קרים לכל הטיול.

להתלבש, לא לשכוח כובעים ונעלים נוחות...

ויאללה לדרך.

נסענו לצמת אורה ומשם ירדנו עד עין כרם.

בדרך שמענו על צמחים ופרחים.

ועל פיני אמיתי שהיה מורה שלי במכללה.

היה כל כך כייף.

אורי הלך כל כך יפה את כל הדרך.

אפילו אבא שממש לא מת על טיולים כאלה עשה את זה בלי יותר מידיי קיטורים.

נהננתי, 

הגשמתי עוד חלום.

הוספתי עוד זיכרון לאוריקי לאוסף זיכרונות הכיף שלו מהילדות.

שבת שלום!!

הבקר שמעתי שדבורה עומר נפטרה.

התעצבתי מאד.

כל כך אהבתי את הספרים שלה כילדה כנערה וכמורה.

בזכות ספריה למדתי הסטוריה.

(אני מאלה ששעורי ההסטוריה בבית הספר שעממו אותו עד יאוש)

בזכות ספריה למדתי על אהבה, על כוחות של בני אדם.

את "לאהוב עד מוות " קראתי אולי מאה פעם. ואז גיליתי אצל אמי בספרייה את הספר שיצא עם מכתביה של זוהרה לביטוב.

"זהרה לביטוב חייה הכתביה" ספר שאני חוזרת אליו בכל פעם מחדש.

הכריה שלו כבר קרועה, הדפים צהובים. 

ואני אוהבת את הספר מאד.

על איתמר בן- אב"י למדתי מ"הבכור לבית אב"י".

"דפי תמר"  "אמא עשרה" ו" אמא עשרה פלוס" ליוו אותי בגיל ההתבגרות.

על קרשינדו שמעתי ברדיו - שבילדותי היה בו שעה לאם ולילד, עם סיפורים בהמשכים, כל כך רציתי אז לעבוד ברדיו.

על כפר הנוער "בן שמן" קראתי ב"חבורת עלומים" ואז רציתילגור בפנימיה.

על כוח רצון והתמדה למדתי מ" אני אתגבר" ועד היום אני חושבת שזה אחד הספרים היפים שקראתי.

כשאבא מבקש לקנות לאיל ספר מתנה לא פעם אני מציעה לו מספריה של דבורה עומר,

ואני כבר מחכה שאורי יהיה בגיל המתאים לקרוא אותם.

(כן אני יודעת יש כאלה שכבר מתאימים לו, ואנחנו אכן לוקחים אותם מהספריה"

אני זוכרת שהייתי ילדה היתה מגיעה הספריה הניידת על יד הבית בו גרנו,

הייתי מחכה כדי להיות ראשונה, שלא יקחו לי ספר של דבורה עומר, הספרן 

(שאם אני זוכרת נכון היה גם הנהג..) היה שומר לי בצד את הספרים.

דבורה עומר נפטרה ,

ספריה כאן, כך שגם היא כאן. 

עוד כמה וכמה דורות של ילדים,

שלא אוהבים שעורי הסטוריה ילמדו על תולדות עם ישראל בעת החדשה, מספריה.

יהי זכרה ברוך.

אבא רוחץ כילים.

בנתיים...

אני, מכינה פאנקיק, מוציאה כביסה מהמייבש,

מכניסה אחרת למייבש.

רוקדת ושרה עם אורי לצלילי הביטלס.

מכבה מזגן ופותחת את כל החלונות.

אבא עדיין שוטף כילים.

אורי עומד ביני לבין אבא ואומר,

"איזה כייף שכל המשפחה יחד ואתם משני הצדדים שלי."

נכון זה באמת כייף.

סוגרים את בית הספר שלנו.

הילדים יפוזרו בבתי ספר אחרים בשכונה הסמוכה.

אנחנו המורים נמצא את דרכנו.

ברור לי שזה רק לטובה.

ברור לי שזה טוב בשבילי.

אני די לחוצה,

כי למרות שאני יודעת שזה לטובה כל שינויי הוא מלחיץ.

מה שאני הכי מקווה זה,

שאני אוכל לקחת את אורי ביום הראשון בכיתה א'.

חבל לי שהתלמידים שלנו יפרדו ויצטרכו ללכת לשכונה אחרת ללמוד.

חבל לי שבית ספר שבו הצוות הוא בעצם משפחה אחת מתפרק.

חבל שבשכונה הזו כבר לא יהיה בית ספר ממלכתי.

אבל ככה זה ירושלים. 

לי ברור שבראש העיר הנוכחי אני לא בוחרת שוב.

הרי בשורה התחתונה זו היתה החלטה שלו (והצוות שלו)

לסגור את בית הספר ולא לעשות ממנו משהו אחר.

לעשות ממנו בית ספר ייחודי, להזרים אליו ילדים משוכנות אחרות.

להצמיח אותו בחרו לסגור אותו.

ראיתי את זה בפייסבוק והחלטתי לאמץ.

אז אני מסתכלת על חצי הכוס הריקה ואמלא אותה בכל טוב.

מה זה החום הזה??????

ערב נהדר!!!