אתמול לקחנו לנו יום כייפי,
התחיל קצת עקום אבל אז זהוא השתפר עד לסיום דרמתי משהו ו...
טוב, אתחיל בסיפור.
לקחנו לנו מאיר ואני יום חופש,
והחלטנו ללכת לבקר במוזיאון ישראל.
ראינו שיש באגף הנוער תערוכה על חוטים,
ויש תערוכה של פרעה בכנען.
ראינו גם שיש תערוכה של פיקסו.. חגיגה.
הגענו למוזיאון בערך ב-12 למוזיאון, תור ענק של מכוניות שאי אפשר להכנס להחנות את האוטו,
חשבנו לרגע והחלטנו ללכת לאוכל משהו ולחזור קצת מאוחר יותר, הרי המוזיאון פתוח עד 9 בערב.
ככה עשינו ובאמת הגענו חזרה למוזיאון יותר קרובלשעה 3 וכבר היה כבר בכניסה היתה חנייה סימן שפחות עמוס.
טיילנו לנו בתערועת החוים היתה פעילות כייפית לילדים אורי נהנה מאד.
אחרי החוטים הלכנו לראות אתפרעה בכנען.
הסתכלנו ושאלנו שאלות, אורי שהוא סקרן אמיתימאד התעניין ושיתף פעולה,
הילש כבר מספיק גדול כדי ללכת במוזיאון בלי הצורך של לעשות.. אלא לראות להתבונן לקרוא את השלטים ולשאול שאלות.
גם בתערוכה זו היתה הפעלה לילדים, וסרטים ששאלו שאלות ונתנו תשובו כאלה ואחרות. מה שעודד כמובן לשאול עוד שאלות.
ואז הלכנו לראות את ספר התנ"ך הקטן בעולום שנמצא על שבב פצפון. ממש מרתק.
אני עוד רציתי להמשיך לתערוכה של פיקסו אבל מאירר כבר מיצה...
בזכות העבודה שאורי צריך לכתוב חוויות מן החופש ולצרף תמונות, אורי הרשה לי ללשצלם אותו,
אז תודה מיוחדת לפנינה ... בזכותך לא היתי צריכה לגנוב תמונות..
אז החלטנו ללכת הביתה.
בדרך עוד נכנסתי למודיעין והצעתי להם להוסיף מדקגות או דרגשים כך שילדים צעירים יכולו להסתכל על המוצגים
בלי לקפוץ או שהורהם מאותגרי הגב ירימו אותם.. הלוואי שההצעה של תתקבל.
כי לאוריקי היה קשה לראות חלק מן המוצגים ומאיר הרים אותו או דהוא קפץ..
הלכנו לאוטו הדלקנו אוטו.. וההדלקה שלו היתה קצת מוזרה..
טוב, אמרנו.. קורה.
ממשיכים לסוע וכל מיני נורות נדלקות.
אז כבר חשבנו השבבוקר מאיר יקח את אורי ואותי לעבודה שלי ואז יקח את האוטו לתיקון.
הגענו לאיזו צמת עמדנו האור אדום... וזהו לא יכולנו לסוע יותר האוטו מת.
מיד התקשרנו לשגריר שהודיעו לנו, יקח בין שעה לשעה וחצי...
הוצאנו משולש .. הנחנו במקום על-פי חוק, לא הרבה זמן זכה המשולש לעמוד שם עד שמכונית פשוט הרסה אותו, וחיכינו.
נהגים כאלה ואחרים עברו חלקפ שאלו מה אפשר לעזור חלקם "ברכו" אותנו במילים "יפות"
כאילוו שהגיק שלנו בחיים זה לעמוד בצמת מחוץ לאוטו ולחכות...
עצר לנו בחור ערבי ומיד ניסה לעצור אחרים שיתנו לנו חשמל.. מסתבר שהכבלים שלנו לא שווים,
אבל גם זה לא עזר ברגע שהכלבלים נותקו להאוטו השני הוא נכבה ...
ואז הגיע שוט שככל הנראההיה בדרכו הביתה למשפחתור, נעמד על ידנו ושאל מה הבעיה.
הסברנו.הוא עצר את האוטו שלו מאחורינו, הוציא את הצ'קלקה שלו,
וניסה לעזור לנו,
מיד נפסקו המילים ה"יפות" להן זכינו.
הטלפון שלי צלצל ומשהו שואל עם אנחנו תקועים, מסתבר שמהמשטרה ראו במצלמות שאנחנו עומדים שם וצלצלו אלינו,
נאמר לי להצמד למעכה הבטיחות, ולחכות הם שולחים עלינו שוטר עם אופנוע שיעזור לנו.
ממש התרגשתי, ומרגע שהיה השוטר על ידינו אורי מאד נרגע.
דברנו על התפקיד של המשטרה,
דברנו על כך שבעצם הם שם כדי לעזור לנו האזרחים.
השוטר שעצר לנו בהתחלה, יחד עם חברו השוטר עם האופנוע חיכו איתנו עד שהגיע הגרר.
ואפילו לקח אותנו הביתה.
כמובן שבקשתי לדעת את שמו כי חשוב לי לכתוב למפקדיו ולמשת
מאד התרגשתי מזה.
הרגשתי שבאמת יש שם מתחת לכל הדברים הלא יפים של המשטרה, אנשים מקסימים שעושים את עבודתם נאמנה.
אנשים שבאמת מאמינים שתפקידם לעזור לאזרח.
זהו ככה נגמר יום שהיה ממש כייפי.
בשיעור אזרחות לאורי שלנו.
יאללה.
תחשבו טוב,
יהיה טוב!!
אורלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
