אני אמא

הגן של אורי ממוקם אחרון באשכול גנים, כאן ע"י הבית.

כדי להכנס  לגן, עובים את השער עם השומר החביב, ויורדים עד למטה.

מידי פעם אורי עושה לנו הצגה שלמה בפרידה בגן.

בוכה ונדבק אילנו.

אנחנו עוזבים אותו בוכה, הוא עומד בחלון ובכל פעם שרואה אותנו הוא נזכר שהוא בעצם בוכה,

וחוזר לבכות.

אמרתי לאוריקי, בפעם הבאה שאתה מתבכיין נדבק ולא נפרד כמו שצריך,

אתה תרד לבד לגן, נראה לנו שזו תגובה הגיוני למצב...

בתחילת השבוע שוב היו הצגות,

למחרת אבא לקח את אורי לבד בבוקר ונפרד ממנו למעלה בשער.

היום לקחנו את הילד לגן, הדרך לגן תמיד מאד כפיית, אנחנו משוחחים,

אורי משוחח עם כל החתולים בדרך,

הבוקר ראינו גור חמוד ואורי הסביר לו בחתולית איפה אמא שלו...

אותה הוא ראה, או לחפות חשב שראה, בקותיים קודם.

נחזור לעיניננו,

בדרך שאלתי את אורי עם הוא רוצה לרדת לבד לגן או שניקח אותו,

אורי אמר לבד...

התחיל לרוץ לעבר הגן, ו"נפל" או נכון יותר הפיל את עצמו,

אורי קרא לנו לבוא לתת לו נשיקה, באנו,

אמרתי לאורי , כל הכבוד לך שהלכת עד כאן לבד,

הוא בקש להמשיך לבד.... וממש פתח הגן, נפל שוב.

ירדנו אליו,

אמרתי לאורי,

אין צורך שתיפול אם אתה רוצה שנבוא, מספיק שתקרא לנו...

מצד אחד הוא רוצה להיות עצמאי ולרדת לבד לגן,

מצד שני עדין קשה לו...

ואני הרגשתי, הנה הילד שלי גדל, הוא כבר לא זקוק לי כבעבר.

מצד אחד זה יופי של הרגשה,

מצד שני...

זה קשה.

ומצד שלישי,

אני בגילי המתקדם עדין זקוקה להורי,

אז הוא בטח עוד זקוק לי.

בוקר נהדר!!

קמתי הבוקר עם מיגרנה נוראית,

כבר די הרבה זמן זה לא תקף אותי ככה.

אורי ראה אותי ככה, והודיע שהוא נשאר איתי בבית, כי אני חולה.

חשבתי לעצמי,

מה קורה כאן??

האם לא טוב לאורי בגן??

האם יש משהו??

או אולי זה סתם דאגה של ילד לאמא שלו.

הבטחתי לאורי שאני אבלע אקמול,

 וכשארגיש יותר טוב אתקשר אליו לגן ואגיד לו.

אבא לקח את אורי לגן וסיפר לגננת שאני אתקשר כי הבטחתי לאורי.

עברה שעה עברו שעתיים וכאב הראש חלף.

(או יותר נכון הפך ממיגרנה לכאב ראש רגיל..)

התקשרתי לגן,

דברתי עם הסייעת שנתנה לי לדבר עם  אורי,

הילד שלי שמח שהתקשרתי לומר לו,

הוא אמר לי,

"תודה שאת אומרת לי אני הכי אוהב אותך בעולם.."

מקווה רק שאני לא מכניסה את הילד לחרדוךת מיותרות.

יום נהדר!

ממש הרבה זמן לא כתבתי כאן.

חזרנו לעבודה ללימודים והזמן בורח מבין הידיים.

לאורי ולי יש משחקמ בו אנחנו מציירים זה לזו ציורים.

היום קיבלתי מאורי שני ציורים מקסימים.

עד עכשיו אורי לא ממש צייר, יותר שירבט...

עכשיו הוא כבר ממש מצייר.

ממש כיף, ציורים עם המון צבעים, עם שמחה.

לאחרונה הראתילו איך לצייר עץ והנה הוא יישם את זה.

והשמש עם חיוך כזה יפה...

ילד אופטימי יש לי.

ובלי קשר או אולי דווקא עם קשר,

אתמול אבא הציע לי חטיף שוקולד,

אני כמובן שמחתי....(אוהבת שוקולד שכמוני.)

אורי אמר לאבא,

"לא אבא אל תתן לאמא, אסור לה שוקולד"

אבא ענה לו,

"נכון אבל אמא אוהבת שוקולד..."

אורי אמר...

"אז תתן לה קצת משלך ואתה תאכל הרבה"

וכך היה,

אורי אחר כך אמר לי,

אמא אנילא רוצה שיהיה לך סוכר גבוהה אז אני שומר עלייך.

מתוק הילד הזה,

האמת זה עשה לי מצד אחד מאד נעים בלב,

לדעת שהוא מבין ויודע,

ומצד שני....

למה ילד בן חמש צריך להחשף לסכרת???

היום כבר מראש לקחתי חתיכה קטנה מחטיף.

אורי אמר לי,

אמא כל הכבוד לך שאת שומרת על הסוכר שלך....

טוב שיש מי ששומר עלי כי לפעמים נראה לי שאני לא מצליחה לשמור על עצמי.

שיהיה שבוע נהדר!!!