אני אמא

את השבוע שעבר בילנו באשקלון.

היינו בגני דן אשקלון שהוא מלון -ידדותי לילדים.

יש שם משחקיה גדולה עם המון השחקים, קוביות בובות פינות מטבח...

אופניים, מתנפחים, רכבת, ומכוניות מתנגשות,

משחקי מחשב וג'מבורי.

וכמובן בריכה.

נסענו ביום א' אחרי הלימודים שלי, וחזרנו ביום ד'.

ביום הראשון הגענו לשם והיה כבר קצת מאוחר להכנס לברכה,

אורי התאכזב,

ואז המציל הסביר לו שסוגרים אבל מחר בבקר הוא מוזמן לבוא להיות כל היום בבריכה.

אז הלכנו למשחקיה.

אורי שיחק ונהנה, ועדין היה מאוכזב.

כשיצאנו מהמשחקיה פגשנו את אחת מפקידות הקבלה

 שראתה שהילד מאוכזב מזה שהוא לא נכנס לבריכה,

אז היא לקחה אותו לראות את הרובוט שמנקה את הבריכה...

וזה כבר שיפר את הרגשתו של אורי.

למחרת באמת הלכנו לבריכה,

והילד היה מאושר.

הוא קפץ אלי למים ושיחק והיה כייף.

בשעות הצהרים המוקדמות יצאנו מהימים, והלכנו למשחקיה,

אני לא כל כך בעד יותר מידי שמש...

הבטחנו לאורי שנלך לאכול ארוחת ילדים ...

אז נסענו לאיזור התחנה המרכזית של אשקלון ו...

שם מצאנו מקדולנדס,

וגם  עמדה בה אפשר לעשות לאורי כרטיס רב-קו,

אורי כבר בן חמש וצריך לשלם בתחבורה ציבורית.

חזרנו למלון ולבריכה,

הפעם ירדנו עם אקדח ורובה מים.

האקדח מהר מרד התקלקל אבל הרובה עבד נהדר...

ועשינו מלחמת מים כלפעם אורי בא אלי ואמר לי בסוד,

"אמא שנינו נגד אבא"

כאן ועכשיו אני מודיעה שלדעתי, אני ניצחתי במלחמה.

כן אני יודעת, אבא ואורי יתנגדו לעובדה הזו אבל- אלה עובדות.

חזרנו לחדר התקלחנו והלכנו לאכול פיצה בלובי של המלון.

בערב הייתה הפעה בדשא, הופעה לילדים, שבה שיתפו את הילדים,

אוריון שלי לא רצה להשתתף,

אבל כשראה שילדים מקבלים פרסים הוא רצה שאני אבוא איתו לרקוד.

איזה כייף היה לרקוד איתו,

למחרת שוב ירדנו לבריכה והיינו במשחקיה....

באותו יום התפנרתי לי במניקור ופדיקור.

חזרתי לחדר עם לק בצבע  פוקסיה,

אורי מיד אתר לי אמא איך את יפה,

אני אוהב שיש לך לק.

הנה הלק... ותודה לאורי על הצילום.

היינו בעבר במלון הזה וגם אז אוריקי נהנה, אמנם לא נכנס חבריכה אבל נהנה

מהגימבורי השנה הבריכה כיכבה. 

ביום רביעי חזרנו הביתה.

בערב היינו צריכים לצאת אבא ואני.

אורי לאחר ארבעה ימים צפופים התקשה להפרד ולהשאר עם הביביסיטר,

אותה הוא מכיר ומאד אוהב.

יצאנו מהבית כשהוא בוכה מאד.

למחרת בבקר קם הילד שמח וטוב לב כהרגלו,

ואמר לי,

"אמא לך ולאבא מגיע מדבקה"

"למה??" שאלתי

"כי אתמול למרות שבכיתי ולא רציתי את ואבא הלכתם... אז מגיע לכם מדבקה."

התרגשתי,

הילד הבין את הצרך שלנו לצאת ולעשות דברים שלנו....

שיהיה שבוע נפלא. 

לפני כחצי שנה נפל אורי ושבר שן.

מאז, היינו בבקורת כל חודש לוודא שהכל בסדר.

לפני כחדשיים אמרה הרופאה,

אין ברירה, יש צל על השן הקבועה מה שאומר שהיא עלולה להפגע,

ולכן חייבים לעקור את השן.

יום העקירה נקבע לתחילת יוני אבל בגלל ריבוי ימי ההולדת של אוריון דחינו לאתמול.

ביום חמישי ספרתי לאוריקי שאנחנו צריכים ללכת לרופאת שיניים,

וצריך לעקור לו שן.

אורי שאל מה זה לעקור,

הסברתי לו שיוציאו לו את השן,

הוא שאל עם זה כואב,

אמרתי לו שכן - אני לא רואה טעם לשקר.

אמרתי שזה כואב ולא נעים אבל זה מה שחייבים לעשות,

אחר-כך תצמח לו שן יפה וגדולה וממש לבנה ...

אורי המתוק אמר לי שהוא פוחד ושאל מתי זה יגמר כבר...

הבטחתי שאני  אהיה איתו, ואחזיק לו יד כשמטפלים בו.

וכך הלך לו לישון הילד בידיעה שבבקר הוא לא יכול לאכול או לשתות

(טיפול עם גז צחוק- חייב בצום.)

בבקר הלכנו למרפאה,

אורי היה לחוץ, ושקט ומתוק כתמיד.

נכנסנו לחדר הוא מיד עלה על הכיסא

ושמח כשהרופאה שהיתה מקסימה העלתה אותו עם הכיסא למעלה.

היא בדקה שוב,

עשתה צילום,

ופסקה, כדאי לעקור.

הצמידו לאורי את המסכה של גז הצחוק,

ובקשו שינשום מהאף, ושלא ידבר.

זה היה קטע קשה לאורי- לא לדבר........

הרופאה סיפרה לו על כל בובות האנגיי ביירד שיש לה,

ועל כך שכשהיא לא בעבודה היא משחקת איתן,

היא סיפרה לו מה היא עושה והראתה לו את המכשירים ואת הצילום של השיניים.

ואז סיפרה לו הרופאה על יתוש שנמצא בחדר ודקרה אותו כדי להרדים..

אורי צרח,

בצדק...

אני כפי שהבטחתי החזקתי לו את היד וגם את השנייה.

אז הרופאה הוציאה לאורי את השן,

הרופאה אמרה לאורי שכנראה שפיית השיניים תבוא לבקר אותו בלילה

היא הסבירה לאורי שפיית השניים חברה מאד טובה שלה....

וכדאי שהוא ישם את השן תחת הכרית, ונתנה לאורי את השן בתוך קופסא קטנה.

היא הסבירה לנו מה מותר ומה אסור בכמה שעות הקרובות.

לשתות קר, לא לאכול דברים קשים וכו'.

יצאנו החוצה,

אורי חסר שן ופה מדמם , ואני.

אבא חיכה לנו בחוץ, לפני הטיפול אמרתי לו שלא ישאר איתנו כי הוא מאד נלחץ,

רציתי לחסוך לו את הלחץ ומאיתנו את ההלחצות ממנו,

אז הוא הלך לקנות פירות ועיתון. 

אורי היה עם מן טמפון כזה בפה מדמם ולגמרי לא שמח,

ואמר לנו שהוא יבקש מפיית השיניים שאף פעם לא יעקרו לו שיניים...

מה שהכי הבהיל את אורי זה שירד לו דם,

הוא חשש שלא יהיה לו דם יותר,

הסברנו לו שבגלל שהוא ילד חזק ועושה התעמלות ואוכל אוכל בריא הגוף שלו מיד ייצר עוד דם,

לאחר שעבר הכאב הראשוני, אורי אמר שהוא רוצה מהפייה- חרב!!!

(משהו כאן מתפלא???!!!)

 זה הרגיע אותו קצת.לי כבר לא היה זמן לקנות לו חרב,

אז אמרתי לו שאולי פיית השיניים לא יהיה לה זמן לקנות חרב,

הילד טען בצדק,

שאם היא פייה בטח היא תמצא את הדרך להביא לו חרב..

בלילה,

אכן פיית השיניים באה,

וכתבה לאורי מכתב צבעוני, והשאירה לו 20 ש'ח.

בבקר כשאורי קם הוא ראה את ההפתעה ומאד שמח,

אורי אמר שהוא ראה את פיית השיניים בלילה,

היא יפה יש לה שיער כמו שלו ושימלה בצבע סגול נוצץ,

נעלים מזהב וכנפיים מזהב.

ויש לה עיניים יופות וטובות...

ביום ראשון אחרי שאחזור מהלימודים

נלך לקנות את המתנה מהפיה.

ועכשיו יש לנו ילד חסר שן,

מתוק ואמיץ מאד.

בוקר טוב!

שבת קרירה!!!!

(החום הזה גומר אותי) 

קיץ.

כבר מזמן החלטתי שבקיץ הזה אורי ילמד לשחות או לפחות ילמד לא לפחד מהמים...

אורי גם שמע שאיל לומד לשחות מה שדירבן אותו ללכת ללמוד לשחות.

(זה מעניין מאד, שני אחים שלא חיים יחד אבל יש בנהם קינאת אחים.)

חיפשתי וחיפשתי ושלש חברות אמרו לי על מוני מקידר.

שוחחתי איתו וקבענו לאתמול.

אחרי הגן נסענו לקידר.

מחר יעקרו לאורי שן,

שן חלב שהוא נפל עליה

ויש חשש לשן הקבועה לו,

פיית השניים כנראה שבלילה תבוא לבקר אותו.

הילד חושש - בצדק.

אני מקווה שזה יעבור בקלות. 

ערב נהדר!!!