אני אמא

ערב יום העצמאות היינו אצל אחי במודיעין, אוריקי היה עייף,

ואחרי שעבר את סף העייפות שיחק עם הילדים בכייף.

תמיד כיף לילראות שהוא נהנה עם בני הדודים שלו.

ביום העצמאות לקח זמן עד שיצאנו מהבית,

עד שהתעוררנו והתארגנו לצאת כבר היה 12:00.

ואז החלטנו לסוע לקיסריה.

להפגש עם לימור וככה נשלב יום כייף,

קצת הסטוריה, ובילוי עם לימור.

היתה יופי של נסיעה בכביש החוף הפעם ולא בכביש שש כמו שאנחנו בדרך כלל נוסעים צפונה.

בדרך שיחקנו עם אורי בלספר סיפור,

אחד מאיתנו מתחיל סיפור ואחר ממשיך ואז השלישי ממשיך וחוזרים להתחלה.

אורי תמיד מושך לכיוון של מלחמה ולוחמים חרבות וסכינים,

ואילו אני מנסה בכל פעם לנתב את הסיפור למקומות אחרים.

פעם אורי ארשום סיפןר כזה.

כשהגענו לקיסריה כבר היה כמעט 3 אחר הצהרים, כבר לא היו מליון איש,

ודי בקלות מצאנו חניה.

טיילנו היה כייף, כל כך נעים ורגוע.

אורי רץ קפץ התגלגל על הדשא, וטיפס על העתיקות...

מצד אחד שמחתי הוא ככל הילדים,

מצד שני... הוא מטפס במקום שכתוב לא לטפס...

ראינו שם סירטון על ההסטוריה של קיסריה, משהו תיירותי, לדעתי די נחמד.

לימורי הצטרפה עלינו ואורי היה מאושר שבילדים, הוא כל כך אוהב אותה.

והיא כל כך אוהבת אותו....

צילמתי ים ועוד ים....

יש שם הקיסריה חנות מקסימה של סביבונים (אגב במאי הם עוברים לתל אביב...)

נכנסנו לשם היו שם כל מיני סביבונים מקסימים, כמו סביבון לדיאטה, כתוב עליו חטיף בריאות הוא 70 קלוריות... וכו'

או סביבון לפולניות ועליו כתוב- אני כבר אנוח בקבר...

יש שם גם סביבון לבעל... שבו כתוב כל מיני דברים שהבעל צריך  או אולי רצוי שיומר לאישתו...

לימור קראה לאורי את מה שכתוב בסיבון ההוא ואמרה ו לומר לי,

אני לא ממש הייתי על ידו והוא לא שם לב ואמר לאיזו אישה שם "אני הכיאוהב אותך..."

האישה ולימור צחקו מאד מהטעות של האוצר שלי,

והוא החמוד נעלב עד ליסוד.

זרק את הכובע ובכה בקול רם....

רצתי אליו וחיבקתי אותו, נזכרתי שגם לי פעם קרה דבר דומה כשהייתי קטנה וגם אני  נורא נעלבתי שצחקו לי.

נכנסנו לחנות וחובה על כל נכנס לחנות לסובב סביבון למזל...

אני קיבלתי בריאות ואורי אהבה ולימורי קיבלה מזל....

מתאים לי.

לימור רצתה לקנות לאורי תליון קטן וחמוד כזה,

ובקשה ממנו לבחור בין חמסה לבין לב או מגן דוד...

אורי בחר המגן דוד שעליו כתוה אהבה,

ובקש מלימור שהיא תקנה את זה לאמא.

התרגשתי.

מה גם ששמתי על התליון הזה עין ורציתי מן מגן דוד כזה.

בעל החנות ראה את אורי וכנראה הילד מצא חן בעיניו ונתן לו זוג משקפי שמש

שהשאיר אצלו מזמן ילד אחר, אורי שמח,

ושכח לומר תודה, אחר כך לחשתי לו באוזן.....

הלכנו לאכול גלידה..

אורי רץ וחיבק את גביע הגלידה הגדול הזה...

אורי בחר גלידת תות ווניל, וגם כאן אורי מצא חן בעיני המוכרת והיא הוסיפה לו תות אמיתי חוץ מהגלידה.

(אני כל כך גאה בעצמי שלא אכלתי גלידה ושמרתי על עצמי... אפילו לא סיימתי את מה שאורי לא רצה מה שאני נוטה בדרך כלל לעשות)

זהו כמו כל עם ישראל התחלנו את דרכנו הביתה,

כביש החוף היה מאד מאד פקוק, אוריקי נרדם, והתעורר כשכבר היינו בלטרון.

היה יום כייפי במיוחד.

גם חברה מצויינת גם מקום כל כך מרגיע.

גם ים.

גם הצלחתי לרסן את הצורך במתוק...

לימורי שוב תודה על הפינוקים לאורי ולנו

אוהבים אותך כל כך!!!

שבת מעולה לכולם.

ראיתי בחנות, חולצה עם דגל ישראל.

נכנסתי וקניתי לאורי, שיהיה לו למחר, יום הזיכרון וערב יום העצמאות חולצה פטריוטית.

תמיד אני אומרת שאני לא רוצה שאורי יהיה חייל קרבי- מפחד אותי.

תמיד אני אומרת שאורי ידע מצויין מחשבים ופשוט יהי באיזה יחידה של  מחשבים, יתרוםם יעשה את שלו....

אבל לא יסתכן, כן אני יודעת  גם בכביש יש סכנות אבל בכל זאת....

אני נזכרת שכשאנחנו היינו ילדים אבא שלי היה מספר לנו איך הוא היה בצבא,

איך היה חיל / שוטר על הר הצופים, איך אכל חול ושתה זיעה בגולני של פעם.

ואז...

אחי התגיס לצנחנים, ואבא שלי, אמר שהוא לא רוצה שהבן שלו - אח שלי יהיה קרבי...

אמרנו לו אז,

אבא ככה חינכת אותנו עכשיו אתה מתקפל.

כן גם אנחנו מחנכים את אורי לאהבת הארץ, לפטריוטיות, לכבוד למדינה ולסמלים שלה.

גם אנחנו מספרים לו סיפורי מורשת על מעטים מול רבים.

על גבעת התחמושת, על הכותל....

שאני לא אתפלא אחר כך שאורי ירצה ללכת לי לצנחנים.

שלא אתפלא עם הוא ירצה לתת ולתרום..

שלא אתפלא עם הוא יתנדב לאיזו יחדה מובחרת כזו.

אבל ביננו מה רע בלהיות חייל ב... יחידת מחשבים מובחרת מול הצג?????

(כן אני יודעת מי בכלל ישאל אותי אז......)

אז קניתי לאוריקי חולצה לבנה עם דגל ישראל, שהילד ילך גאה,

בארץ ישראל שלו שיפה וגם פורחת... (זה השיר הפופולרי אצלנו בימים אלה)

שלא יהיו מלחמות שיהיו רק ימים טובים ...

ואת ענפי עץ הזית, יביאו היונים.

אני רוצה לשתף בפעילות שעשיתי עם תלמידיי בבית הספר.

הכל התחיל בזה שאיל אח של אורי סיפר לי על פעולה שהייתה לו ב"כנפיים של קרמבו"

איל סיפר שהם קיבלו תמונות של ילדים שהיו שם באירופה של מלחמת העולם השניה,

המשימה שלהם היתה לבנות לאותם ילדים,בבלוגרפיה, לתת להם סיפור חיים.

בקשתי מאיל רשות לאצץ את הפעולה לתלמידיי, איל הסכים,

ובקש ממני לדעת מה היה בבית הספר,

(איל לומד בחינוך ביתי )

לקחתי את המשימה הזו והעברתי אותה לבית הספר,

תלמידים שלי בכיתות ב'-ו' בחרו תמונות וכתבו על אותם ילדים,

הילדים הצעירים לקחו תמונות ממאגר שיצרתי להם, חשבתי שאני לא רוצה לחשוף אותם לתמונות קשות מדיי.

ובוגרים יותר חיפשו תמונות באינטרנט.

בנו לילדים אישיות,

נתנו להם שמות ושמות משפחה,

סיפרו על התחביבים של אותם ילדים,

כתבו על האופי של הילדים שבתמונה, ומה אותו ילד אהב לאכול ולשחק.

הם גם כתבו איפה נולד הילד ומה עבר עליו.

היתה פעילות מקסימה.

ילדים עבדו ברצינות אדירה נתנו חיים לאותם ילדים שהם בחרו.

כן בעקבות הפעילות צצו גם דברים קשים ,

כאן בא הצוות הנפלא של בית הספר לעזרת התלמידים.

רוב תלמידיי הסכימו לחלוק עם איל את העבודות שלהם.

מאד מאד התרגשתי.

איל יקר שלנו תודה גם כאן על הרעיון ועל היותך אתה.