אני אמא

ביום חמישי נפגשו אורי ואיל שוב.

בכל פעם זו חגיגה...

איל ואורי היו יחד בשיעור הספורט של איל עם המדריך המקסים שלו זוהר.

הם טיפסו יחד והתגלגו יחד.

הם קפצו ובילו יחד.

אחר כך הם יצאולמתנפח ענקי וגם שם.

בהתאם לתאריך בשנה הם חצו את ים סוף ועלו לארץ.

זוהר הכין לילדים סוכר צמר גפן..

אורי לא אהב, ואיל אכל את זה בשמחה.

אחר כך, נסענו לנמל, למקום החביב על איל - ארומה...

אורי שונית ואיל ישבו מאחור, ואורי חקר את שונית מה היא המתנה שקיבל.

(איפה, איפה נימוסים של הבן שלי??)

אחרי שחנינו הגענו לארומה אכלנו ושתינו,

הילדים נתנו מתנות חג זה לזה.

אורי קיבל חרב נינג'ה.

שאיל בחר עבורו בחנות.

וקיבל גם ספר, צפרדי וקרפד, איזה יופי של איורים יש לספר הזה.

כמובן שאורי מאד התלהב מהחרבות, ואיל חייך בחיוך רחב... ידעתי שזה מה שאחי הקטן יואהב.

אורי נתן לאיל את הספר "המלך מתיא הראשון" של קורצ'אק.

ספר שאני כידה אהבתי,

איל מכיר את סיפורו של קורצ'אק, ושמח לקבל את הספר.

בדרך חזרה לאוטו,

חנינו די רחוק,

הלכנו לנו בכייף,

בשלב מסויים איל לקח את היד שלי ועזב את אמו,

והלכנו יחד,

כל כך התרגשתי מהמחווה הזו של איל.

איל הולך מאד מאד מהר,

אני שוקלת לבקש לשכור אותו שלש ארבע פעמים בשבוע להליכות....

אז הסוכר שלי יהיה ממש אבל ממש מאוזן.

 לאורי היה ממש קשה להפרד מאיל, והוא ניסה למשוך את הזמן.

שמחתי, הקשר הזה חשוב לאורי, וחשוב לאבא ואיל.

נהננו מאד.

אנחנו כבר מחכים לפגישה הבאה.

אנחנו אחר כך עוד נסענו למודיעין להכין חרוסות ולעשות בדיקת חמץ אצל סבא וסבתא.

היו שם כל הילדים הנוספים...

אורי מיד מצא את שחר, האחיין המקסים שלי שצעיר ממנו ב-3 שבועות,

למלחמת חרבות ערה.

מדהים הבנות ישבו להן וציירו, הדביקו מדבקות...עם נסיכות ולבבות,

והבנים...

מלחמה.

הגענו הביתה עייפים מאד.

ומאושרים מאד.

חג שמח!!!

בשתי דקות מנוחה,

אחרי סידור שידת המשחקים של אוריקי.

חלק חזרו לשידה.

חלק הולכים לגן.

חלק ניתן לילד שאין לו.

וחלק ילכו לבית הספר שלי.

מצאנו כבאית הייתה קצת שבורה ואורי אמר לי,

"אמא לא יפה לתת משהו שבור לילד אחר",

מצאה חן בעיני הרגישות הזו.

יאללה חוזרת לעבוד.

ערב פסח, בגן עורכים היום סדר.

נעמי הגננת בקשה לבוא בבגדים חגיגיים.

אתמול הוצאתי בגדים יפים מבגדי האביב של אוריקי ומדדתי לו,

ויליתי שאורי מאד גבהה בחורף הזה.

גהצתי לו את החולצה הלבנה, ומכנסים יפים.

הבוקר הלבשתי אותו.

אורי, סיים להתלבש, והלך למראה.

"אמא, אני ממש גבר גבר" אמר לי אורי.

חייכתי לעצמי,

הבנאדם מתחיל לסגל לעצמו

זהות גברית,

בטחון עצמי,

איזה יופי!

כן הגוזל הקטן שלי הוא... גבר אמיתי וחתיך.

מקסים וחמוד עד בלי סוף.

(ואני אמא אובייקטיבית לחלוטין)

יום נפלא!