לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אמא


הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. חיכיתי ובסוף זה קרה, אני אמא. אני אמא של אוּרי, שנולד בהדסה עין -כרם, ב-28 במאי 2007 לאבא ואמא שמאד מאד אוהבים.

Avatarכינוי:  אמא של אוּרי

בת: 63

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יום בבית הספר.


ביום שני אני בדרך לצאת לעבודה ונה הטלפון מצלצל...

נעמי מהגן של אוריקי,

"אורי לא מרגיש טוב, הוא משלשל.."

נסעתי לקחת אותו.

הרבה ברירה לא היתה לי אז הבאתי אותו איתי לעבודה - לבית הספר.

בהתחלה הוא נצמד אלי...

ואז ירדנו לכיתה א' לעזור לבתיה לארגן את הכיתה בזמן שהילדים היו בשיעור ספורט.

אוריקי היה מאושר להיות בכיתה א' הוא עזר לבתיה לתלות דברים על הקיר..

הוא ראה אותיות ומיד כתב אורי ובקש את הנקודה של האוּ.

אחר כך באה מנהלת בית הספר ובקשה ממנו נשיקה, אורי  חשב וחשב והחליט...

"אני מסכים רק חיבוק ולא נשיקה "  וזכה לחיבוק ענקי.

אחר כך נכנסתי ללמד בכיתה א' השניה.

אורי היה בעננים....

הוא ישב שם וצייר רותי הסייעת נתנה לו צבעים וצבעי מים ופסטלינה בהמון צבעים.

ואחר כך הגדילה לעשות ונתנה לאורי טלפון סלולרי... משחק כמובן והילד היה מאושר מאד .

שעה שאחר כך הילדים מכיתה ד ירדו אלי לחדר מחשבים.

ואורי כמובן היה איתי, ראינו סירטו מקסים של העץ הנדיב ובקשתי מהילדים לצייר בצייר את העץ, ואחר כך לכתוב כמה מילים על הסיפור.

גם אורי בקש לעשות עבודה של כיתה ד'... ישב מול מחשב ועבד.

ואז הגיעה שעת האוכל.

הילדים אצלנו בבית הספר מקבלים ארוחת חמה. ביום ב' היה קוסקוס מלפפונים ואגס לקינוח, אורי אוהב קוסקוס.

הוא ביקש וגם קיבל לאכול כמו הילדים אוכל של בית הספר.

אכל ונהנה.

שוב לימדתי כיתה א' בחדר מחשבים ואורי כמובן היה חלק בלתי נפרד מהתלמידים.

 

כל כך נהנתי איתו, כל כך הייתי גאה בו.

ואורי היה מאושר, גם להיות גדול כמו הילדים בבית וספר וגם להיות עם אמא בעבודה.

 

אתמול הוא כבר הרגיש טוב וחזר לגן, כמובן שהוא סיפר לכולם על חוויותיו מכיתה א'. 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 8/2/2012 12:27   בקטגוריות אוּרי, חורף 2011 - 2012, אני  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-18/2/2012 08:12
 



במקום מצלמות מהירות.


נסענו אורי ואני ביום שיש ליומהולדת של האחיין שלי בניל"י.

כל הדרך אורי הסתכל על התמרורים, והודיע לי את המהרות....

 

ושאל...

"אמא כמה את נוסעת עכשיו???"

"אמא מותר לך עד 70 לנסוע.."

"אמא עכשיו מותר יותר אז את יכולה לנסוע ממש מהר...."

"אמא הרמזור מהבהב, תכף יהיה אדום אז תעצרי.."

 

ואני עניתי....

"אני נוסעת על 71"

ואורי..

"אבל אמא מותר עד 70 סעי יותר לאט"

 

 

מי צריך מצלמות חדשות כשיש את אורי באוטו??

 

יום נהדר!

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 7/2/2012 09:33   בקטגוריות אוּרי, הורות, אני, חורף 2011 - 2012  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-7/2/2012 18:30
 



הרהורים על חינוך ותמיכה.


איך מלמדים ילד שמותר לו לספר לנו הכל?

איך מחנכים אותו שתמיד גם כשלא נסכים איתו נעזור ונעודד  ונתמוך בו??

איך מבהירים לו שגם עם הוא עשה את הדבר הכי איום ונורא, אנחנו אוהבים אותו??

איך מלמדים ילד שמותר לו לטעות? והעולם לא מתפרק לגמרי בגלל זה??

 

ביום רביעי באתי לגן ונעמי סיפרה לי שאוריקי שלנו רב עם ילד בגן, וסירב בתוקף לספר מה הוא (אוריקי) עשה.

גם בבית הוא לא כל כך רצה לומר לי מה בעצם קרה.

ניסיתי לשאול בכל מיני דרכים וזכיתי בהרמת כתפיים וב"לא רוצה להגיד."

כמה דברים הטרידו אותי,

א. מה היה כל כך נורא... מה הוא עשה שהוא כל כך פחד...

ב. ממה בעצם הוא פחד? מהתגובה שלי? של אבא? ממה שבדמיון שלו??

ג. מה עשיתי אני לא בסדר שהוא מגיב ככה?

ד. האם התגובות שלנו קיצוניות מידיי?

 

אחרי כמה וכמה שעות ודי הרבה ניג'וסים שלי הוא סיפר לי...

אורי בעט באותו ילד, ולילד ההוא כאב והוא בכה.

אורי כנראה מאד נבהל מהתוצאה של מה שהוא עשה.

אני חיבקתי אותו ואמרתי לו שנכון הוא באמת לא עשה מעשה טוב ואני וגם אבא עדיין אוהבים אותו.

ושגם כשהוא טועה אנחנו כאן כדי לעזור ולהסביר ושאני בכלל לא כועסת,

אני רק רוצה שהוא יספר לי עם יהיה לו משהו עצוב בלב.

השיחה נגמרה ואורי חזר לשחק בכייף, עם חיוך על הפנים.

 

אבא אמר שלא הייתי צריכה ללחוץ עליו, שזה העולם שלו וזכותו לא לספר לי,

אני טענתי שאוריקי עוד מאד צעיר , וחשוב לי לדעת, ויותר מזה חשוב לי שהוא ידע

שהוא יכול לפנות אלי בכל רגע ועם כל עיניין.

 

עכשיו אני חושבת לעצמי,

האם נכון שלחצתי עליו לספר לי??

אולי היה נכון יותר להשאיר את זה ככה?

האם בפעם הבאה שהוא יטעה הוא כן ידע שאנחנו תמיד לצידו??

 

שיהיה יופי של שבוע.

 

 

(לא בטוחה שזה שייך לנושא החם... אבל בכל זאת אולי.)

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 28/1/2012 18:55   בקטגוריות אוּרי, אני, אמהות, הורות, הנושא החם, חורף 2011 - 2012  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עמרי אימבר ב-7/2/2012 16:49
 



  
דפים:  
60,787
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , האופטימיים , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של אוּרי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של אוּרי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)