אני אמא

חלף שבוע מאז הטיול של הצופים.

השורה התחתונה היא שהילד חזר מאושר.

מחייך, מלוכלך, רעב וכל כל מאושר.

ידעתי שעשיתי נכון.

זה התחיל בשבת שעברה בחמש וחצי בבקר, אז לקחנו את אורי לשבט,

הוא פגש בשמחה רבה את חבריו, והם עלו לאוטובוס.

אני היתי חצי שבורת לב,

האם יהיה לו טוב,

האם הוא יצליח להרדם?

האם יהיה מספיק חם?

ואוכל?

ומה יקרה אן יהיה המון אבק והתקף של אסטמה יגיע?

ומה עם זה שאני לא בשליטה, שאני לא שם לעזור (ואולי להפריע לו??)

ברגע שנכנסנו לאוטו, התחלתי להרגיש שזה לא נכון, שעדיעף שהילד היה נשאר איתי...

אבל הראש כמו שהראש תמיד יודע לעשות אמר ...

לא גברת זה הדבר הכי הכי נכון לאורי.

הוא יצמח,

הוא יגדל, 

יהיה לו נפלא.

הגענו הביתה לבית.... ריק.

בלי רעש של "ראש גדול ראש חדש"

בלי מישהו שכל הזמן קופץ על המתח בחידר שלו.

בלי השירים של סטסיק ובן-אל תבורי...

האמת,

בית משעמם.

הלכנו קצת לישון בכל זאת לקום ברבע לחמש בשבת זה קצת אכזרי..

אחר כך נסעתי להורים,

להתנחם אצל אמא.....

כן כן, גם בגיל 55.5 הכי כייף להתנחם אצך אמא.

היא כמובן אמרה מה שידעתי, שהטיולים האלה זה הכייף הכי גדול שקיים.

והכי כייף בעולם לאורי שיצא עם החברים.

ביום ראשון אחר הצהרים הוא חזר.

מלא בחוויות כייפיות.

מלא בסיפורים,

על צב חמוד שמצאו בדרך,

על האוכל של הצופים,

על המדריך, והמדריכה שהיו איתו כשהיה זקוק לונטולין שלו,

על שבהתחלה פחד שבלילה יהיה לו קשה אבל לא, לא היה קשה היה הכי כייף בעולם.

על כך שהם ישנו ארבעה בנים באוהל שלו.

על הבדיחות שסיפרו,

על ברד שירד באמצע שומקום...

ואני,

הרגשתי כל כך גיבורה שנתתי לו לחוות את החוויה המופלאה הזו.

שהצלחתי למרות הקושי הענקי לשחרר אותו.

שהנה הוא גדול מספיק ויכול ויודע להסתדר.

שמחתי כל כך לראות שאני יכולה לשחרר גאה בעצמי כל כך.

לא אומרת שבטיול הבא יהיה לי קל.

אבל בטיול הבא אדע שהוא יכול....

ואשמלח אותו עם כל אהבה שבי לחוות להנות... להיות צופפיניק.

שבט הע*מר תודה,

אתם אכן אמפריה בדיוק כמו במורלים.

תחשבו טוב יהיה ממש טוב,,

אורלי

אנחנו כבר לקראת סופו של החופש.

עשינו כל כך הרבה דברים כייפים.

היינו בבית התפוצות בתערוכה של גיבורים יהודיים, היה מאד מעניין אורי נהנה,

גם כי היינו עם האחיינים שלי וגם ובעיקר כי הערוכה עשוייה נכון לילדים.

באותה הזדמנות ראינו גם תערכה כייפי על בוב דילן, היה כייף להזכר במוזיקה שלו,

ומקסים במיוחד לראות את הילדים שהגדול בנהם הוא בן עשר התחברו למוזיקה הזו.

אחר כך גם ראינו את את התערוכה של בתי הכנסת, שגם בה אני לפחות מאד נהננתי,

מדהים איך כל בתי הכנסת בעולם כל כך שונים וכל כך דומים.

אורי ומאיר היו ברקרס פלורנטין, וממש היה להם כייף,

אני לצערי לא הלכתי כי היו לי כאבי גב נוראיים...

גם לקרקס הם הלכו עם אחותי והאחיינים שלי.

כייף שיש לי אחיינים שאורי והם חברים טובים.

ביום שלישי האחרון היינו בגן החיות בסיור ערב סביב טורפים,

הצ'יטה והטגריס הדב והנמר וגם הפנדה האדומה והאריה, והסרבל שהוא בעל אופי עצבני.

נכנסנו אל מאחורי הקלעים של גן החיות, שמענו מקרוב את שאגות האריות- הזכיר לי את ילדותי בקניה,

ךמדנו על הטורפים שבגן החיות, על מאגר הגנטי עולמי של בעלי החיים.

היה כל כך מעניין.

אורי היה איתי במשרד, המשרד שלי מאותר בהמון חיות אוריגמי שאוריק הכין לי,

הוא נכנס לאוריגמי בשיא הכייף.

אתמול היתה לי איתו שיחה על מסכים ...

הוא מסוגל לשבת יום שלם בלי לזוז מול המסכים,

כשאמרים לו להפסיק הוא לא מצליחלהביא את עצמו לעשות דברים אחרים.

שוחחנו על מה כן אפשר לעשו?

איך לנצל א המחשב לעוד דברים חוץ ממשחקי מלחמהמעצבנים.

איך אפשר להעסיק את עצמו לבד.

אז נכון אין לו אח או אחות בבית שאיתם הוא יכול לשחק,

אבל עם המציאות הזו  הוא צריך לגעת להתמודד.

אז לשמחתי החל מאתמול פחות מסכים חוגגים אצלנו.

הוא בנה רובורט מקסים עם הקשקשים.

הוא צייר ציור מקסים של דמויות מהמבוכים ודרקונים שהוא כל כך אוהב.

הוא קורא יותר בלי שנקש ממני לקרוא.

הוא התחיל להתארגןלבית-הספר.

סיים כמעט את כל המטלות שקיבל לחופשה.

הוא גם נראה לי יותר רגוע ופחות לחוץ כשהוא מבלה פחות מול המסכים.

מחר אנחנו נוסעים לידיעות אחרונות לראות איך עושים עיתון.

ויש לנו עוד סיור לילה בגן החיות.

עוד סרט אולי...

חבל שהחופשה נגנמרת, אבל זה אומר שגם הקיץ נגמר ולזה אני כבר מחכה.

סהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה ממש טוב.

אורלי

מרכז מהותי נמצא בתל-אביב.

שמעתי על המקום מחברה שהלכנ עם ביתה גם היא פחות או יותר בגיל של אורי.

הן התלהבו ואני החלטתי שאני רוצה גם עם אורי.

חיפשתי ברשת,

מצאתי והחלטתי ללכת היום כשמאיר יהיה עם איל.

אז הגענו מוקדם וככה הספקנו ליצור את הכדור שלנו, מכדור קלקר לורדים מדבקות צבעים מקלות וכו',

אורי עשה משהו אחד ואני משהו אחר

היתה שם גם בחורה חמודה שלימדה את הילדים לעשות הולההופ....

פעם בילדותי היתי טובה בזה...... עשיו נהנתי מזה למרות חוסר ההצלחה שלי.

אורי בהתחלה לא רצנ לנסות וכשראה שאני מנסה ולא מצליחה ושוב מנסה ושוב ושוב, 

גם הוא התחיל לנסות.

אחר כך נכנסנו לעשות את הכרזה של אורי.

היה קשה.

הוא לא כל כך הצליח להגיד את מה הוא רוצה להבליט.

מהן התכונות הטובו והחזקות שלו.

בסוף עזרו לנו המבוכים והדרקונים ויצאה לנו יופי של כרזה.

החלק השני היה סיור מודרך 

בתוכי.

באמצעות סרטונים, שיחות וטכנולגיה דמיון וכדורים.

בסוף רכשתילנו את קלפי הדולפין שבתוכי, קלפים שמזמנים שיחה.

על עצמי ועלי, על דולפינים דגי זהב וכרישים.

שנינו מאד מאד נהננו.

למדנו המון עלינו.

אורי על עצמו ואני עלי.

ושנינו מאד ממליצים על המקום הכל כך מזמין והםעיליות המקסימות.

זהו להפעם.

תחשבו טוב, יהיה טוב.

אורלי