לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אמא


הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. חיכיתי ובסוף זה קרה, אני אמא. אני אמא של אוּרי, שנולד בהדסה עין -כרם, ב-28 במאי 2007 לאבא ואמא שמאד מאד אוהבים.

Avatarכינוי:  אמא של אוּרי

בת: 63

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: 2010. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חנוכה, השריפה הגדולה.


חנוכה,

חג של אור,

חג של אש, מצעדי לפידים, נרות חנוכה, נהלי בטיחות...

 

חנוכה,

חג של חורף.

חג של מעיל, סוודר גשם.

 

אז יש אש... והרבה,

ואין גשם או חורף בכלל.

 

השנה חנוכה הוא חג של שריפה.

אנחנו צופים בשריפה מהבית, בטלוויזיה.

אני מרגישה את החום.

אוריקי מסתכל איתנו, מסתכל ומסתכל, גם לו כמו לנו קשה להתנתק,

מידי פעם אנחנו פשוט לוחצים על הכפתור...

אוריקי אומר...

"אל תדאגו, סמי, פני, ארויס, המפקד ואפילו רקסי הכלב יכבו את השריפה."

"אני יודע שגם אודי החבר שלי (הכבאי שאירח אותנו בתחנת הכיבוי ע"י הבית) מציל אותנו...

אודי הוא כבאי אמיץ."

וכששמע הילד בטלוויזה שהאש מתפשטת...

הוא אמר,

"אמא אין ברירה צריך להזמין את.... יהודה המכבי"

 

כן באמת צריך נס,

שהרוח תפסיק,

שיתחיל גשם,

שהאש תפסיק לאכול את היפה והטוב שלנו.

 

מתפללת שהאש תכובה.

שהגשם יגיע.

 

ולמרות הכל,

מאחלת לכולם המון אור,

ושבת שלום.

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 4/12/2010 06:44   בקטגוריות אוּרי, אני, דאגות, הלוואי, הנושא החם, סתיו 2010  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-5/12/2010 11:30
 



חנוכה.


הדלקנו אתמול נר חנוכה.

נר ראשון של חנוכה.

אני כל כך אוהבת את החג הזה.

האורו,

האהבה,

השמחה,

האור המתגבר מיום ליום.

שלא נדבר על הסופגניות......

הסמליות של אור באמצע החורף, רק תגידו איפה החורף שלנו???

 

אוריקי הביא חנוכיה מן הגן,

התרגשתי לקחת אותה מהגן, הוא צבע אותה בצבע נחושת יפה....

אבא קנה סופגניות, לא משנה שאורי כבר אוכל סופגניות מאז ראש השנה.

סידרנו ביחד אוריקי ואני את החנוכיה, עפ"י הצבעים שהוא בחר,

זה זכור לי ככיף המיוחד שלי לבחור את צבעי הנרות לחנוכיה.

אוריקי רצה לשים נרות על כל החנוכיה, היה קצת קשה להסביר לו ששימים אחד ואחר כל עוד אחד...

וכך מתגבר האור.

בסוף הוא הסכים.

ברכנו על הנרות כולנו יחד.

אחר כך כמו בבית הורי רקדנו ושרנו שירי חנוכה...

שיחקנו בסביבונים.

והגיע הרגע לו אורי הכי ציפה.

ה ס ו פ ג נ י ה...

 

הערב נדליק אורות עם משפחתי במודיעין, סימלי להדליק נרות במודיעין.

מצאתי מתכון ללביבות אפויות מבטטה 

ואותן אני מכינה, אכין גם לביבות תפוחי אדמה.

וסלט....

סבא בטח יתן לילדים דמי חנוכה,

עשרה שקלי על כל שנה ועוד אחד לשנה הבאה...

וכל זה במטבעות של 10 שקלים אותם הוא אוסף כבר מראש השנה...

 באותה הזדמנות נחגוג גם את ימי ההולדת של אחותי אחי ושלי.

 

המשך השבוע גם הוא חגיגות...

 

בנו בכורו של אבא אימו וסבתו יגיעו אלינו להדלקת נרות - זה מתוכנן לשבת.

סבא וסבתא ודודה- עוד יום בחג.

ומשפחתי שלי בנר אחרון...

 

הלוואי שרק אור  יעטוף אותנו,

אור של שמחה אהבה שקט רוגע.

אור של טוּב, סובלנות.

ושתמיד גם ברגע קשה נדע לראות את האור.

 

 

נזכרתי במשהו מצחיק...

נסענו במנהרה  שהיתה חשוכה.

אוריקי שלא כל כך אוהב חושך אמר לי..

"אמא אל תדאגי תמיד יש אור בקצה המנהרה..."

 

 

חג שמח!

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 2/12/2010 10:53   בקטגוריות אוּרי, אני, אמהות, אירועיים משפחתיים., הנושא החם, יומהולדת, חגים ואירועים מיוחדים, סתיו 2010, פנני אורי  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-5/12/2010 11:29
 



מכה ברגל.


חזר  לו אורי אתמול  מהגן, שמח וטוב לב.

מיד חבש את קסדת הספיידרמן שלו.

נעל את הקרורקס הסגולות.

לקל את המים מהתיק של הגן, ואמר לי...

אמא אני רוצה לצאת למגרש משחקים עם  האופניים.

האמת לא היה לי כוח...

אבל אחרי שהילד אירגן את הכל כל כך יפה, לא יכולתי לשבור את ליבו ויצאנו החוצה.

 

נסע אוריקי עד מגרש המשחקים, אגב, הוא נוסע ממש יפה ומדבש נהדר רק להתחיל צריך עוד לעזור לו.

הגענו לשם לא היו ילדים ואוריקי קצת התאכזב, אמרנו לא נורא בטח עוד מעט יבאו עוד ילדים.

התגלש אורי במגלשה טיפס עליה ....

ואז בקש ממני לרדת מהצינור כמו סמי... (הכבאי)

ירד פעם ירד ורץ לכבות שריפה דמיונית.

ירד פעם שניה ורץ... ונפל.

כנראה שעיקם את הרגל.

אוריקי התחיל לבכות,

לקחת אותו אלי ואמרתי לו שנעלה הביתה....

נטפל במכה.

אבל אורי כבאי אמיץ שלי,

רצה להמשיך לכבות שריפות דמיוניות, ולחלץ אנשים דמיונים בכבאית האופנים שלו....

ככה שיחקנו עוד קצת עד שהכאב היה מאד חזק.

 

עלינו הביתה...

לקחתי ביד אחת את אוריקי (14 ק"ג)

וביד השניה אופניים (לא יודעת כמה הם שוקלים)

והגענו הביתה.

מרחתי לו טראומיל.

ואכן הכאב בכף הרגל עבר, או כך לפחות הילד אמר.

אבל, אז הוא טען שהברך כואבת לו... מאד מאד כואבת.

אבא לא היה בתל-אביב והאוטו איתו...

מה עושים???

בנתיים הילד בקש פנקייק.

אבל לא הוא ללא רוצה לעזור לי (נורה אדומה....)

חיכיתי קצת, וחיכיתי עוד וכשכבר חשבתי ללכת לטרם,  

ירדתי לשכן שלי שהוא נהג מונית בתקווה שיקח אותי לשם, (בתשלום כמובן.... אני לא כל כך אוהבת מוניות..)

האיש לא היה בבית.

אישתו עלתה וחבשה לאוריק את הברך.

וככה אורי נרדם .

 

בלילה הוא התעורר מספר פעמים, בבכי.

הצטערתי שלא לקחת אותו לטרם. לפחות היתי נרגעת.

 

בבקר הוא קם, אומר שמרגיש בסדר, אבל...

כולו פורח, אדום לגמרי ומגרד נורא.

(לא יודעת מה הקשר..)

ללכת הוא לא מצליח.

הלכנו לרופא, היא שלחה אותנו לצילום.

וראתה את הפריחה, שוב תחקרה אותנו,

מה אכל? במה שיחק?

הקו המנחה בין שתי אפיזודות האלרגיה הן המכה... הטראומיל...

האם הילד אלרגי לזה???

לא יודעת.

לקחנו את אורי לצילום, אמרתי לפקידה זה הפציינט ואנחנו ההורים המותשים, אוריקי מיד התערב ואמר,

לא אני לא מתיש את אבא ואמא, הם מתישים אותי...

כמובן שהוא עורר צחוק בקרב כל יושבי המרפאה.

 

בצילום נמצא ש:

תודה לאל שבר אין.

מה שכן המכה חזקה, וצריך לנוח

 

אורי ולנוח... משהו הצחיק אותי כאן......

 

כרגע הילד סוף סוף ישן, אחרי מנת פנסטיל. ועייפות יתר מכאב בכי והשתולליות.

 

 

 

מסקנות:

1. לא יורדים למגרש משחקים עם קרוקס!

2. תמיד אבל תמיד, אני צריכה להקשיב לתחושות הבטן שלי, שאמרה קחי את הילד לטרם.

3. בכל זאת אוריקי הוא בן... והוא משתולל ומתנהג כבן.

    אני כנראה צריכה להשלים עם נפילות ופגיעות.

 

 

השבוע האחרון אורי הגדיל לעשות,

יום ה' שעבר התקף אלרגיה.

יום ב' וירוס בטן עם שילשולים נוראיים.

ואתמול, נפילה.

נראה לי שגמרנו את המכסה שלנו לחצי שנה הקרובה.

לפחות 

 

 

רק נחת.....

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 25/11/2010 14:46   בקטגוריות אוּרי, אני, אמהות, גדילה, דאגות, הורות, טיפולים, סתיו 2010, פנני אורי, פעם ראשונה  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-28/11/2010 12:28
 




דפים:  
60,787
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , האופטימיים , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של אוּרי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של אוּרי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)