אני אמא

אתמול בערב נכנסנו למעגל  האדום.

לפני שאורי הלך לישון, הוא שאל את אבא מה יקרה עם תהיה אזעקה,

זה אחרי שהוא שמע שבתל-אביב היתה אזעקה,

אבא אמר לו שאין מה לדאוג, כיפת ברזל תגן עלינו.

אורי כבר הלך לישון, ואפילו כבר נרדם ככשמענו את האזעקה.

אני הייתי בחולצת טריקו... ומייד חיפשתי משהו ללבוש עלי וולצאת לחדר מדרגות.

הוצאתי את אורי עם השמיכה מהמיטה ויצאנו לחדר מדרגות,

שם פגשנו את שאר השכינים, כולם לבושים בבגדי בית, כולם לחוצים...

לאחר כ-15 דקות חזרנו הביתה,

אורי חזר לישון.

ואני כבר החלטתי שאולי כדאי שלא אלך לישון כי מה יקרה אם לא אשמע עוד אזעקה.

בסופו של עיניין הורדתי אפליקציה מתאימה והלכתי לישון.

בבוקר הערתי את אורי,

כשקראתי בשמו הוא קפץ - הילד נבהל..

חיבקתי והסברתי שהגע בוקר והולכים לקיייטנה.

אוריקי זכר שיצאנו החוצה.

אורי הודיע שהוא שונא את המלחמה הזו.

כמובן שהבנתי אותו והסברתי- כמו שאבא הסביר קודם לכן,

שכיפת ברזל תגן עלינו.

אורי לקח את נעלי הבית שלו, ובובות הפוורה והכין מהן כיפת ברזל,

אורי אמר ש...

הנעלי בית הן הטנקים של הטובים, והבובות הן החיילים האמיצים.

כל דרך להתמודד עם הפחד היא נכונה,

ככה אוריקי התמודד עם הפחד, חוסר השליטה..

אני שמחה שהוא מצא לעצמו את הדרך.

שלא יהיו מלחמות שיהיו רק ימים טובים,

ואת ענפי עץ הזית...

תבאנה היונים.

הפוסט הקודם דיבר על הפחדים שאוריקי מתמודד איתם.

החלטתי לטפל בזה עם קצת יצירתיות.

אז...

לקחתי קופסא של קורנפלקס.

פתחתי אותה, והפכתי אותה....

והזמנתי את אורי ליצור מפלצת.

הוצאתי צבעים, מדבקות, פרחים, עיניים זזות קרטון של ביצים, כפתורים צבעוניים...

ויאללה לעבודה.

ואז התחלנו ליצור ולהתמודד עם הפחד,

אורי למד שהוא שולט במפלצת,

הוא הרי בחר את הצבעים שלה,

ואת מספר העיניים,

ואת צורת הפה....

וגודל השיניים.

מה שמעניין הוא שלמרות שהמפלצת מפחידה הוא בחר לשים לה פרח קטן בצד כדי היא תהיה גם נחמדה.

זהו משלוח המנות שמחר אורי ייתן לאחד מחבריו לכיתה.

אנחנו מיחזרנו, ושלטנו במפלצות, ונהננו.

מה צריך יותר מזה???

חג פורים שמח!! 

ירדנו היום עם האופניים.

בדרך הביתה אורי לא הצליח להשתלט על האופניים בירידה, 

זאת למרות שהוא עשה את זה המון המון פעמים.

הוא נתקע בקיר, וקיבל מכה מאד  חזקה בחלק העליון של הרגל.

לשמחתי הרבה הוא לא עף מהאופניים.

הוא כל כך בכה.

רצתי אליו חיבקתי אותו, אמרתי לו שאני מבינה שזה מאד מאד כואב.

לאט לאט הוא נרגע, ואז בקשתי שתיאר חי בדיוק מה קרה.

אורקי תיאר ואמר לי, אני לא יודע למה לא הצלחתי להשתלט על האופניים.

הסברתי שזה קורה. ושכנעתי אותו לעלות שוב על האופניים, ובכל כמה צעדים אמרתי לו לעצור,

להראות לאוריקי שהוא כן שולט...

הרי אם הוא כמוני אז אחד הדברים הכי מפחידים הוא איבוד שליטה.

ככה ירדנו לכיוון הבית, אורי כל הדרך המשיך לרכב על האופניים ורטן שכואב לו.

הגענו הבעיה הסתכלתי על המכה, אכן היה שם כחול.

אורי להתרחץ ואחר כך מרחנו משחת טראומייל Traumeels 

משחת חובה לדעתי בבית עם ילדים.

עכשיו אורי הלך לישון ולפני כן הוא אמר לי שכבר הרבה פחות כואב לו.

האמת, מאד מאד נבהלתי מפחיד לראות ככה את הנסיך שלנו בוכה וכואב.

אני שמחה שזה עבר בטוב.

ליל מנוחה!!!