אני אמא

ראשית כל אני רוצה שתדע, אלהים שלי,

ש-

בכל יום ויום אני מודה לך על הנס הזה שקרה לי' כשממש כבר לא האמנתי שגם לי זה יקרה.

על הפרס הנפלא שנתת לי , כשהפכתי לאמא.

אמא לאוּרי שלי.

בכל יום אני אומרת לאוּרי שלנו שכל כך חיכיתי לו,

ושתמיד תמיד רציתי ילד בדיוק כמהו,

כזה חמוד ומתוק.

חכם, נבון,

ושובב במידה.

עם עיניים נבונת כל כך וצחוק מתגלגל.

רציתי גם לבקש שתשמור לי עליו, ברגעים שאני לא יכולה לשמור על האוצר שלי.

אלוהים שלי רציתי שתדע,

שיש לנו משפחה קטנה אבל נפלאה.

ומשפחה מורחבת אוהבת תומכת ומועדדת.

רציתי שתדע אלוהים שלי,

שאוּרי גדל ומתפתח,

יודע המון, ולומד המון,

הוא הולך,

הוא מדבר - אמנם באוּריית למתקדמים,

אבל אנחנו מבינים הרבה ממה שהוא אומר.

הוא משחק, ובונה,

הוא מתפס על המגלשה במגרש משחקים.

ויודע לעמוד על שלו,

יודע לחבק, ולתת נשיקות (מתוקות מדבש)

הוא אוהב ספרים ובעלי חיים,

פסטה ובורקס.

ואוהב מאד את קופיף ומוצץ.

ובעיקר,

אוּרי עושה לנו את החיים הרבה יותר מעינינים ומופלאים.

אז זהו אלוהים שלי,

תודה לך שנענת לתפילותיי ונתת לי את האושר הזה.

השאלה הנשאלת היא:

מתי???

עד לפני שנה ושלושה חודשים

לא יכולתי בלי:

להתפלל לילד....

לקנות בגדים... בכמויות מסחריות

לאכול במסעדות.

לשמוע מוזיקה בקולי קולות

והיום??

לא יכולה בלי...

לאהוב את אוּרי שלנו.

להסתכל עליו  ישן.

לחבק אותו ולנשק.

להלביש לו בגדים יפים.

ללמד אותו.

לדאוג לו.

להתפלל שיהיה הילד הכי מאושר בעולם.

לא יכולה בלי:

אבא של אוּרי - איש יקר שלי.

הבית שלנו.

המשפחה הקטנה שלנו.

אולי כל זה  קיטשי אבל...

כל כך חיכיתי לזה -

אז מותר לי.