הנושא החם מזמן אותי לכתוב על האחותי ואחיי...
בעקר אכתוב עלי, בקשר איתם.
אני באה ממשפחה בת ארבעה ילדים.
אני בכורה.
אחרי אחי,(כל כך רציתי אח קטן כשהוא נולד והנה כך קיבלתי)
אחר כך אחותי נולדה וגם אז רציתי אחות.. שיהיה לי עם מי לשחק,
ובסוף נולד אחי הצעיר, גם אז רציתי שיוולד לי אח...
ממש אחים בהזמנה.
עם אחותי, גרתי באותו חדר, בילדות ואז הינו קרובות,
אמנם 8 שנים מפרידות ביננו, אבל היה שלב שאני זוכרת ממש שיחות נפש בלילות לפני שנרדמנו.
עם אחיי ...
אני זוכרת המון ריבים, בעיקר עם הגדול יותר.
דבר שגרם להוריי הרבה מחשבות על מהות עתיד הקשרים ביננו.
אבי תמיד אומר שהחלום שלו הוא שנהיה כולנו חברים,
ואכן אנחנו חברים.
ברבות השנים זכיתי בעוד אחים... גיס ושתי גיסות שהם ממש עוד אחים לי.
(שלא נדבר על שתי חברות טובות טובות שגם הן אחיות לי אבל זה בפוסט אחר)
יש עליות ומורדות בחברות (כמובן ככה זה בכל חברות)
אבל ברגע האמת, הם שם בשבילי ואני שם בשבילם.
הראשונה שידעה שאני בהריון הייתה אחותי. (היא כל כך התרגשה)
מי שעמד מאחורי כסלע בתקופות הכי קשות שלי היו אחיי.
כשכשלו נישואיי, ולא רציתי להיות לבד בבית, הייתי אצל אחי וגיסתי.
כשפגעו בי אחיי וגיסותיי היו שם להגן ולתמוך בי.
כשנולד בנה האמצעי של אחותי, נתבקשתי בברית להגיש אותו לסנדק, זו היתה אחת המחוות הכי גדולות שעשו למעני.
כשנולד בנה הצעיר התקשרה אלי אחותי מייד אחרי הלידה,
בקשה שאבוא להיות היתה. ומיד נתנה לי את הילד,
אני היתי אז בעיצמם שלי טיפולים, להביא ילד לעולם.
אני מאד אוהבת אותם, אמנם לצערי הקשרים ביננו עכשיו פחות הדוקים - כולם עזבו את ירושלים...
אבל כל פגישה וכל שטות הוא סיבה למסיבה, תירוץ טוב להיות יחד.
זו הזדמנות נפלאה להגיד להם - לאחותי וגיסי לאחיי וגיסותיי ולכל הילדים,
אני אוהבת אותכם,
מאד מאד אוהבת.
תודה לכם על כל התמיכה ואהבה והחברות שאתם נותנים לי.
לאוּרי יש אח מאבא בלבד,
לצערי הם לא מכירים זה את זה מכל מיני סיבות שאותם לא אפרט.
הם יודעים זה על זה.
כשאבא מדבר עם בנו הגדול אוּרי לוקח טלפון ועושה כאילו גם הוא מדבר.
אני לא יודעת אם לאוצר שלי יהיה אח לגדול איתו,
זה פיספוס, כי אחים זה כייף.
אני מתנחמת בידיעה שיש לי הרבה בני דודים, שאוהבים אותו.
והלוואי שיהיו לו כאחים.
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
