לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אמא


הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. חיכיתי ובסוף זה קרה, אני אמא. אני אמא של אוּרי, שנולד בהדסה עין -כרם, ב-28 במאי 2007 לאבא ואמא שמאד מאד אוהבים.

Avatarכינוי:  אמא של אוּרי

בת: 63

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2010    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2010

מקרה אוטו.


כשמתרגלים לאוטו החיים כל כך קשיים בלעדיו....

 

לקחנו את אורי לגן, ומשם תכננו לנסוע לעיניינו,

אבא למשרד ואמא להשתלמות.

אנחנו נוסעים ופתאום עשן עולה ממכסה המנוע שלנו.

עצרנו את האוטו.

התקשרנו לגרר...

אמרו לנו תוך שעה וחצי שעתיים יבואו לגרור את האוטו היקר שלנו.

אבא היה חייב להיות בעבודה, נשארתי אני עם האוטו.

 

 אחרי כ-20 דקות, אני רואה את הגרר. לא היתה שמחה ממני.

התקשרתי לאבא לספר לו, אז הוא...

לקח את המונית ובא אלי...

הבנאדם מהגרר, הראה לי את התקלה, בקש מפתח ולקח את האוטו.

 

אני נסעתי להשתלמות אבא לעבודה..

בצהרים, אנחנו מתקשרים למוסך הם אומרים לנו שאי אפשר להדליק את האוטו,

כנראה הלך ראש מנוע, או במקרה הגרוע יותר... הלך המנוע.

אני כבר נכנסתי ללחץ - הרי לא צריך הרבה כדי לגרום לי להיות סיר לחץ.

התקשרתי לאבא שלי, והוא ...

הלחיץ אותי עוד יותר ואמר שזה סיפור מאד מאד יקר...(הוא אמר 40-50 אלף ש"ח...)

זהו...

אני כבר נכנסתי לתסריט.

איך אני מסתדרת בלי אוטו?

בלי כסף לקנות חדש?

מה עושים?

שוחחתי עם  אחיי הם מייד הרגיעו אותי

שזה בטח לא נורא ולא יכול לההרס מנוע באוטו כמו שלנו ובמצבו.

ושאבא שלי קצת הרבה מגזים עם הסכומים.

 

ואז נזכרתי שלא נתתי לגרר את השלט של האוטו,

(הרי הגרר אמר רק מפתח..)

התקשרנו למוסך ואמרנו להם הם אמרו לא קשור ועדין לא הצלחנו.

זהו מבחינתי... סוף העולם.

 

אחרי כרבע שעה  מתקשר שוב המוסכניק ואומר לי חדשות טובות האוטו נדלק...

נחכה נראה מה קורה מחר .

 

חיפשנו באינטרנט איך מגיעים לגן של אורי באוטובוס? מתי יש אוטובוס....

אבא נסע להביא את הילד שכמובן היה מאושר לנסוע באוטובוס.

חזרו הגברים הביתה, אורי מאושר מעצם הנסיעה באוטובוס,

בא ומספר לי את חויותיו.

ואני בלחץ..

מה יהיה עם האוטו.

ואז אורי שואל אותי למה אני עצובה?

עניתי לו כי האוטו מקולקל,

אוריקי מסתכל אלי ואומר לי,

אמא אני אתן לך המון הדבקות צבעוניות שלא תהיהי עצובה.

הוא מדביק עלי המון מדבקות.

ואז הוא אומר לי,

אני מבטיח לך אמא שיתקנו לנו את האוטו והוא יהיה מצוציין.

 

וכך,

למחרת בבקר,

אבא מתקשר למוסך ואומרים לו,

ה... (אויש אני ממש לא זוכרת איך קוראים לזה..)

היה הקולקל, ולכן לא ראיתים שהאוטו מתחם...

אז החלפנו את זה וגם את הציונור המוביל לשם.

סה"כ הנזק 1600 ומשהו ש"ח.

אבא הגיע למוסך...

שילם להם....

1361 ש"ח וחזר עם אוטו קריר ונוסע...

 

 

ואני,

הייתי אכולת רגשי אשם על הלחץ שהלחצת חצי עולם.

על זה שאורי ראה אותי ככה עצובה.

על זה שהיתי לא נחמדה.

 

כשאורי בא הביתה הוא אמר לי,

אמא את רואה אני הבטחתי לך....

 

 מסקנות...

 

1. אם מתקלקל האוטו מייד להתקשר עם אבא שלי...

הוא מלחיץ,

אבל אחר כל כל דבר נראה קטן.

מה זה 1361 שח' לעומת 40-50 אלף???.

תראו כמה כסף חסכנו קריצה.

 

2. אין שום סיבה לראות את העולם בשחור ולבן.

לא כל קילקול הוא סוף העולם.

 

3. כשאין אוטו, והולכים ברגל רואים המון דברים שלא רואים עם האוטו.

 

4. כשאין אוטו עושים הרבה יותר צעדים ומד הצעדים מאושר.

 

 

 

והעיקר.........

שיהיה האוטו בריא. 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 27/10/2010 10:09   בקטגוריות אני, גדילה, הורות, מחשבות, סתיו 2010  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מוחיטו ב-30/10/2010 16:29
 



מילים כדורבנות...


כפי שכבר סיפרתי אוריקי עובר תקופה של חלומות מפחידים.

בקר אחד הוא קם, ואומר לי בשיא הרצינות...

"אמא, אני חושבת שכדי שנלך לדר' איוב, כדי לברר מה קורה עם החלומות שלי..."

היינו אצלה בעיניין כשהוא לא הרגיש כל כך טוב,

וסיפרתי לה את זה.

היא התייחסה לזה בשיא הרצינות,

ואמרה לו שיש הרבה ילדים שיש להם חלומות רעים.

אמא ואבא יכולים לעזור לו, לבקש בלילה חלומות טובים ואז זה יעזור

אני כל כך אוהבת את הרופאה הזו.

היא רצינית בדברים קטנים כמו חלמות של ילדים כמו עם סוכרת של מבוגרים.

ככה בדיוק צריך להיות רופאה בכלל ורופא משפחה בפרט.


 

אמרתי לאורי.. לא זוכרת על מה..

"אני רק בן-אדם מותר לי לעשות טעות"

והוא בתגובה אמר:

"לא את לא בנאדם את בנאדמת..."

אז קבלו במחיאות כפיים את -

הבנאדמת.


כשאנחנו מדברים איתו בטלפון הוא תמיד רוצה,

"לאמור" לנו עוד משהו...

ואז הוא אומר,

"הגדתי לה ש..."


וממש בלי קשר,

כנראה זה שאני הולכת לחדר כושר עושה איזה עבודה,

אמנם במשקל לא רואים כלום,

אבל אתמול היינו אצל אחי, חגגנו יומהולדת לאחיינית של אוראל.

וכל האנשים לא ראו אותי מיוני בערך...

טענו שמאד מאד רזיתי.

אז המשקל לא מראה את זה אבל האנשים רואים...

למי להאמין???

 

היום אני מתחילה את הקורס הראשון של השבתון.

מרגש אותי.

 

 

יום נהדר!

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 24/10/2010 13:49   בקטגוריות אוּרי, אני, הורות, חכמות, מרגש, סתיו 2010  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-26/10/2010 14:32
 



שיחה.


אמא: "יאללה אוּרי, למיטה השעה כבר מאוחרת"

אורי: "אמא אני רוצה לישון בסלון"

אמא: "לא אוּריקי כל אחד בבית שלנו ישן במיטה שלו"

אוּרי: "אבל אמא אני רוצה לישון בספה"

אמא: "אני מבינה שאתה רוצה, אבל לא, ילדים ישנים בלילה במיטות שלהם, וגם אתה מתוק תישן במיטה שלך"

אוּרי מתחיל לילל...

אמא, חוזרת ואומרת: "אוריקי למיטה אני באה לעשות לך nice וטקס ולומר לילה טוב"

אוּרי בכניעה...

"אז אני אלך למיטה ובלילה אני אבכה ואז אבא יעביר אותי לספה. אבא תמיד עושה מה שאני אומר לו...."

אמא: " זו בדיוק הבעיה..."

 

מתסכל אבל ככה זה,

אבא תמיד עושה מה שאורי אומר לו,

ואם הוא לא עושה את זה מייד אז אחרי כמה וכמה דמעות.

והילד,

ילד חכם, ומנצל את חולשותיו של אביו.

 

ואני?

אמא,

מתוסכלת.

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 21/10/2010 12:54   בקטגוריות אוּרי, אמהות, אני, גבולות, סתיו 2010, פנני אורי, תיסכול  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אוּרי ב-25/10/2010 18:38
 



לדף הבא
דפים:  

60,787
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , האופטימיים , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של אוּרי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של אוּרי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)