אני אמא

זו ההגדרה הכי מדוייקת לאוריקי שלנו.

אחרי שהוא היה חולה, אז עכשיו אני עם חום גבוהה כבר יומיים.

הייתי  אצל הרופא אורי בא איתי.

הרופא נתן  לאורי מדבקה, אורי בקש ממנו עוד אחת כדי לשים בחדר שלו,

הרופא נתן לו. ואותי שלח לצילום ריאות ובדיקת דם.

הלכתי לבדיקת הדם, אורי עמד על ידי,נראה די מבוהל.

כשהאחות סיימה אורי אמר לה "אמא שלי היתה גיברה ואמיצה, אז תני לה את המדבקה הזו"

והגיש לה את המדבקה שהרופא נתן לו כדי שיתלה בחדר שלו.

ואחר כך הוא פנה אלי ואמר,

"אמא את באמת גיבורה ואמיצה, כל הכבוד לך"

כל כך רגיש ורואה את האחר. 

כמה תשומת לב ואהבה יש בו.

על כיופי חנוכה אכתוב באחד הימים הקרובים, ואוסיף גם תמונות!

ראיתי את הנושא החם ונזכרתי באירוע מאד מצחיק שקרה כבר די מזמן. 

הכנו משהו שאורי אוהב לאכול, ממש אני כבר לא זוכרת מה זה היה.

גמרנו לאכול, ומה שנשאר אמרנו שנשמור למחר.

אורי: מה זה יהיה למחר?

אבא: כן אוריקי מחר אם תרצה תוכל לאכול את זה.

אורי: איזה כייף... אבל אבא אל תעשה לי נס!

אבא: איזה נס אורי? אני לא מבין.

אורי: אל תעשה לי נס, אל תאכל לי את זה ואז יהיה נס ולא ישאר כלום!!!

לא, בבית שלנו אז לא היה נס, והאוכל החביב על אורי נשאר וחיכה לו למחר.

והנס שלי?

טוב כבר כתבתי על זה לא פעם...

אורי ואבא והחיים הנוכחיים שלי הם נס,

נס ענקי!

אני כל כך אוהבת את החג הזה.

הנרות הצבעוניים.

הסביבון המסתובבים.

שירי החנוכה.

שלא נדבר על סופגניות ולביבות.

אתמול הדלקנו נר ראשון של חנוכה אצל ההורים של אבא.

היינו אנחנו ואחות של אבא בעלה ושני הילדים,

וכמובן סבא וסבתא של אורי.

באנו עם סופגניות.

והסתבר שגם סבתא קנתה סופגניות והכינה סופגניות גבינה... ובתוכן היה ריבת תפוזים, היה טעים במיוחד.

סבתא גם הכינה לביבות...

הדלקנו את  הנרות,

שרנו שירי חנוכה, ואני כמייטב המסורת של משפחתי התחלתי לרקוד עם אורי...

ואז סבתא התחילה לרקוד איתנו והילדים האחרים הצטרפו...

אורי קיבל מסבא דמי חנוכה, והוא מאד שמח.

הילדים כמובן שחקו והשתוללו, היה כייף אמיתי.

מחר מסיבת חנוכה בגן.

ביום שישי נלך לפסטיגל.

יום ראשון אבא ואורי בחופש נעשה כייף ביחד.

יום שני ושלישי אורי איתי בבית, אני מחפשת משהו מיוחד לעשות.

יום שלישי בערב נדליק נרות עם כל בני משפחתי אצת הורי במודיעין.

בטח יהיה כייף.

זהו,

חג שמח!