אני אמא

חזרנו,

היה נפלא, היה נהדר,

היה כייף,

היה ... הכי הכי...

ועכשיו טוב לחזור הביתה.

טוסיקון פוחצ'בסקי,

הלו הוא אוּרי שלנו שלמד לברוח ללא חיתול,

אמאבא צריכים לרוץ אחריו עם הטיטול, אז אבא מצא לו את השם הנפלא הזה.

ועכשיו קצת תמונות וחוויות מן הטיול.

הטיול החל ביום ו' בנסיעה ארוכה דרך כביש 6  לדודה לימור בגן שומרון... אוּרי שלנו ישן כל כביש 6. אז כשהגענו הוא היה רענן ושמח לשחק.

ללימור בבית יש 3 חתולים (אחד חרש - ג'ימי ,אחת פחדנית - תולי, ואחת ידידותית למשתמש - פינצ'י)

וכלבה זקנה אחת - פט.

הנה אוּרי עם פינצ'י - ששרדה בגבורה את הילד.

אז הגענו לכפר בלום קיבלנו חדר חביב, ולול לאו+רי מייד מיקמנו את החבר'ה מהבית...

הוציאנו את המשחקים ואוּרי חש שלווה... ומהר מאד נרדם בנחת במיטתו החדשה..

היינו בבריכה בכפר בלום, פחדתי מזה בגלל העור הזה שלו אבל מסתבר שזה בכלל לא היה נורא, הוא נהנה מאד והעור לא הגיב הרבה יותר גרוע ממה שזה בדרך כלל.

אוּרי עם אמא בבריכה

ועם הגלגל ים בצורת מכונית מרוץ - וחלקי אבא גם

נסענו לנו לטייל ביער האיילים במושב אודם - יופי של מקום,

אוּרי ישב על פוני, ואכיל סוס וג'מוס. החזיק קביה ארנבון צב ואפילו אפרוח של ברווז.

וגלולת הכותרת של המקום הם היעלים איילים וצבאים שיש שם,

קנינו אוכל מתאים להם, אוּרי כל כך נהנה לתת להם לאכול.

ואחר כך הלכנו למשחקיה שהיתה שם.

אמנםן הנסיעה לשם היתה ארוכה, מושה אודם נמצא בצפון רמת הגולן, אבל הדרך היתה כל כך יפה,

ואוּרי ישן חלק ממנה.

הוא כל כך נהנה שם, והאמת גם אנחנו.

הנה אוּרי שלנו מאכיל את הצבאים.

אוּרי על גבו של הפוני.

היינו גם בקיבוץ הגושרים בפינת החי, אניאישית התאכזבתי ממנה,

אוּרי??

הוא אוהב  לראות חיות....

בנאות מרדכי בחנות המפעל של טבע נאות גילה אוּרי את אחת מעובדות החיים הידועות....

הנעלים של הבנות תמיד  יפות  וצבעוניות יותר משל הבנים....

הוא ניגש לקחת רק נעלי בנות..

מקום נוסף שהיינו בו ומאד נהננו היה גן-גורו ע"י גן השלושה (הידוע בשמו הסחנה)

שם יש כל מיני חיות אוסטרליות,

קאולות - שאוּרי אוהב מאד בבית יש לו קאולה אמא וקאולה ביבי מפרווה והוא מאד אוהב אותם.

הקאולה ישן 20 שעות ביממה.... (הלוואי עלי )

 ואת השאר השעות הוא מבלה על האקליפטוס באכילת עלים, אנחנו למזלנו מצאנו אחד ער...

קקאדו - ציפור כזו... חמודה

וגם כאן גלולת הכותרת הם ה-

קנגרו שאפשר להתקרב אליהם לתת להם לאכול וללטף אותם, כאן אוּרי קרצת פחות היה נדיב ולא כל כך פתח את היד עד שהוא הבין שרק ככה הקנגרו יאכל.

אוּרי והקאולה

הקאולה אמנם רחוק אבל הוא שם וער...

היד של אמא עם הקנגרו

אוּרי התגלה כחובב שזפים רציני,

וחובב דגים (הוא אכל לי כמעט חצי דניס בדג על הדן)

ומלפפונים...

ארוחת שזיף.

ראינו חיות,

שמענו קצת מוזיקה ,

אכלנו (ואני לא היתי צריכה לבשל או לרחוץ כילים),

טיילנו,

היינו בבריכה,

קראנו ספרים (אני קראתי וכמעט סיימתי את מלכים ג' ומאד נהנתי)

אוּרי ראה את אבא קורא וצוחק מהסיפור

אז גם הוא לקח ספר של הארנבים שלו קרא וצחק בקולי קולות...

ראיתי הלכה למעשה, שכשהורים קוראים אז גם ילדים לוקחים ספר "לקרוא"

ןאת זה אני תמיד אומרת להוןרים של התלמידים שלי...

וזהו עכשיו חוזרים לשגרה...

עד החופשה הבאה.

הסטורית הפיגועים שלי החלה לפני המון זמן.

בחופש הגדול בין כיתה ח' לט', אז התפוצץ מקרר התופת ברחוב יפו בירושלים, היתי קרובה מאד לשם.

זה כמובן היה לפני עידן הפלאפונים ואמי ששלחה אותי לקנות משהו באותה חנות בה היה הפיגוע היא כמובן נבהלה ונלחצה נורא.

אני כבר לא זוכרת ממש מה היה אני רק זוכרת שהגעתי הביתה מפוחדת ומבוהלת.

מאז,

הרבה פיגועים עברתי.

בקן 28 - היתי.

המטורף ההוא שהחל לירות בנחלת שיבעה - היתי.

עוד פיגוע ברחוב קינג ג'ורג' - היתי.

והאמת כבר לא זוכרת עוד איפה...

זה כבר הפך להרגל יש פיגוע קודם כל לחפש אותי הרי

... בטח אני שם

אתמול,

נסעתי לתלפיות למוסך, הרי אנחנו לפני נסיעה ארוכה והברקסים לא תקינים, אז נסעתי לבדוק.

התעכבתי שם כי משום מה הם לא הצליחו לסדר במוסך את השלט הרזרבי של האוטו

(שברולט אוויאו אדום ומקסים שאני מאד אוהבת)

כבר התחלתי להתרגז ובסוף אמרתי להם די אני חייבת ללכת אביא את השלט בפעם אחרת.

נסעתי הביתה,

הפיגוע היה בדיוק בדרך בה שנסעתי,

כמה דקות אחרי שעברתי שם...

זה כל כך מפחיד.

כל כך מלחיץ.

מה עכשיו גם נפחד מכל טרקטור? כל משאית? כל דחפור?

ופה בעיר יש כל כך הרבה מאלה.................

אני כבר הרבה זמן רוצה שמאיר אוּרי ואני, ניסע לחופשה.

מאד רציתי טורקיה.....

קלאב כזה של הכל כלול 

שיושבים כל היום על שפת הבריכה..... ואוכלים (מה שבדיוק חסר לי זה אוכל................)

אבל אז ראיתי כתבות בטלוויזה נדמה לי בערוץ 10,

על כמות האנשים ששם.

ההמוניות...

והחלטתי שלא בא לי.

לא ככה אני רוצה חופשה.

דברתי כבר מזמן עם הורי שאני נורא רוצה לנסוע,

כשהם שמעו שירדתי מעיניין טורקיה, הם מאד התאכזבו.

הסברתי להם....

ואז סיפר לי אבי שהם היו כמה פעמים בכפר בלום ונורא נהנו "תסעו לשם" הוא הציע...

בבקר פתחתי אינטרנט, הקלדתי "כפר בלום" בגוגל...

וקיבלתי....

גיליתי שעכשיו ממש מתחיל פסטיבל המוזיקה, מייד מצא חן בעיניי העיניין.

דברתי עם מאיר, והחלטתנו יאללה נוסעים....

התקשרתי והזמנו לנו חופשה.....

חמישה לילות,

שם בצפון,

עם השקט והשלווה של הגליל.

עם מוזיקה קמרית.

קרוב לירדן,

עם מאיר ואוּרי

מה אני צריכה יותר????

מאיר מייד השתלט על המפה.. איך לנסוע?

איך הכי טוב?

האם אפשר לנסוע בכביש הבקעה??

בנתיים,

אני בראש כבר התחלתי לתכנן מה לוקחים איתנו...

כמה הגייס צריך??

כמה מטרנה??

איזה בגדים?? לאוּרי?? לי?? למאיר??

אוי אני צריכה בגד ים...

והאוטו חייבים לבדוק ברקסים לפני ניסעה ארוכה מה גם שאנחנו מרגישים שהם לא מה שהיו פעם...

אני מאד לחוצה מהדרך,

זו נסיעה ארוכה מכאן לשם,

אז בדרך נעצור אצל דודה לימור... אבל עדיין זה המון דרך.

ואוּרי שלנו לא כל כך אוהב את כסא הבטיחות...

לחוצה גם מלשכוח דברים (במיוחד תרופות.. אני טובה בלשכוח את זה)

מאד לחוצה מזה שאוּרי לא ישן שם טוב, הרגלנו את אוּרי לטוב ולרע להרדם במיטה שלו,

עם מוצץ קופיף ושאר החבר'ה במיטה,

אז כן ניקח אותם איתנו אבל...

        זו לא המיטה שלו,

         זו לא הפינה שלו,

          זה לישון איתנו באותו חדר, (הוא מגיל 3 חודשים בחדר שלו..)

וגם לא נוכל לקחת את כל החבר'ה מהמיטה

(פו, דולפין, פיל, כלב חום קטן, אריה, קופיף..... ועוד..)

 אין לי בכלל מושג ירוק איך להתארגן.

כן אולי אתחיל ברשימות (זה תמיד עובד אצלי... רשימות)

ואם אשכח משהו???

כן אני יודעת שאני לא במדבר,

אני יודעת ש-

אפילו שם באיזור יש סופרפארם....

ובמקרה הכי גרוע קונים...

טוב בבקר אתחיל ברשימות...

כרגע השעה 03:51 אולי באמת כדאי שאחזור לישון??

לילה טוב.