שאלה כזו או דמה לה שאלה חברה מתוך שאלות שעלו בלימודים שלה.
וואוו, זו שאלה.
האם היתי רוצה לגדול בבית בו גדל אורי???
הנטיה המאד ראשונית שלי היתה לומר, כן בטח...
אני קשובה, אני אוהבת אני תומכת אני עושה הכל שאורי יצחק ויהיה שמח.
אני דורשת, ונותנת דרכים לפתרון בעיות.
אני מאד משתדלת לא לכעוס.
אני מתפרצת בכעס ואני גם מתנצלת,
כי אפילו שאני מבוגר אני טועה ואני חושבת שחלק מחינוך ללמד גם להתנצל.
אני משתדלת לחנך את אורי לעצמאות לאהבת אדם.
אני מאמינה בכבוד לכל אדם באשר הוא אדם וככה אני מחנכת את אורי.
אני משתדלת ללמד את אורי שפה נכונה ותקנית ומדוייקת, משתדלת ללמד אותו לדבר, על הכל.
מאד מנסה להעשיר אותו בתחומים מגוונים לפתח חשיבה ובקורת טעם ואהבות.
אחרי מחשבה שניה חשבתי, לא ממש לא...
אני אמא מבוגרת כמעט 55,
אני לא בנאדם בריא אורי חי איתנו ועם הסכרת האינסולין והתרופות.
אני לא אדם מסודר ומאורגן.
לא תמיד יש לי סבלנות חשק כוח ומצב-רוח....
אני דורשת ממנו,
אני לא תמיד יודעת אם הפתרונות שלי והעיצות שלי הן נכונים.
קורה שאני מתפרצת בכעס...
קורה שאני נסגרת בתוכי עצמי ומרמרת על העצוב שבי.
לפעמים שם עמוק בראש אני מזלזלת באחרים... מרגישה שאני נעלה על אחרים.
אני לא תמיד מקפידה על אוכל נכון ובריא לאורי ולנו.
אני לא מראה לו דגמה של שמירה על ביראות, של פעילות גופנית....
אז רגע,
כן היתי רוצה לגדול כאן או לא????
התשובה שלי היא,
לפעמים כן.
לפעמים לא....
הכן ברור,
הלא, יכול להשתנות,
איך עושים את השינוי? ממה מתחילים?
מה המחיר שאני אשלם? מה הטובה שתצמח מז? מה התועלת לעומת המחיר שאני אשלם??
כן יש דברים שברור שגם לי זה נכון וטוב יותר וסתם העצות חוגגת.
(ספורט אוכל נכון ומאוזן אירגון וסידור...).
בסך הכל, Am i a good enough mother?
ואולי זה אני לא מושלמת והבית שלנו לא מושלם לפי איזה שהם אידיאלים שנמצאים בראש שלי
דווקא מלמד את הילד שלי שהעולם לא מושלם ויחד עם זה אלה החיים...
ולהיות good enough is enough....
ובלי קשר, או בעצם עם קשר,
אורי נשאר השבוע לבד בבית בפעם הראשונה,
בבקר הוא היה עם המקדס העוזקת המקסימה שלנו,
ואחר הצהרים היה כחצי שעה לבד לבד.....
אני גאה בו מאד גאה בו.
זהו להפעם,
תחשבו טוב יהיה טוב!!
אורלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי