טוב.. אז התחלתי עוד שנה כפרחחית מד"א. (פרחי מד"א..)
אמנם עשיתי את הקורס הזה שנה שעברה, אבל לא היה לי גיל לעשות קורס 60.
התחננתי לאחראי תחנה שלנו לעשות קורס 60 בדצמבר בקריות, אבל כנראה שלא... ואת האמת שזה ממש מאכזב כי אני כן מתאימה להתנדב וזה לא פייר שאני מתעכבת בגלל עניין פעוט כמו גיל, דבר שאני בכלל לא אחראית עליו. ופתאום הקבוצה שאיתה התחלתי להיות חלק מהתחנה המדהימה הזאת שבה אני נמצאת כבר מתנדבת , אחרי קורס 60 ואני כבר לא כ"כ שווה להם.. אמנם אנחנו משפחה אבל תמיד יש מישהו במשפחה שלא אוהבים. אצלי זה כמה בנות מהפרחי מד"א החדשים. צחקקו בפעולה, לא הבינו כמה זה חשוב התחנה הזאת, לא מבינים כמה התחנה הזאת היא חלק גדול ממני, למרות שיש שם אנשים שפגעו בי. ועכשיו אני צריכה לעבור איתם שנה שלמה...
אבל למדתי להתמודד.
למדתי להתקרב אל האנשים שעושים לי טוב, ולאו דווקא רק בתחנה, בכלליות.
מישהו שאני הכי מעריכה בעולם אמר: "תפסיקי לחפש את הקשרים המוצלחים, הם יבואו לבד. כל דבר בעתו".
אני מתגעגעת אליך כ"כ!!
אני מקווה שהדעות ישתנו ואצליח להתנדב כבר השנה.
אני מקווה שאלה שלא באמת מתאימים לתחנה יעזבו.
כשאני יושבת בתחנה ורואה טלפון מצלצל, יש קריאה והמתנדבים יוצאים זה עושה לי את זה, זה מה שאני רוצה לעשות. להגיע למקום ולעזור לבנאדם. (כמה שבאמת נותנים למע"רים לעשות..)
ורק עוד דבר אחד - אנשים - תתבגרו!!
פרחחית מצוייה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
