בטוב וברע.

בדוגרי .. עוד לא עיקלתי.

עברה כמעט יממה מאז שבישרת לי את הדבר.

עוד לא התחלתי ולא הצלחתי להבין .. שאני כבר לא יראה את החיוך האיוטי הזה שלך .. ושתגידי לי שאני מפגר כל הזמן .. שאני יציק לך נורא ואז לא תרצי לקבל ממני נשיקה ואני יחבק אותך בלי רצונך ובסוף תשטפי איתי פעולה.

עוד לא עיקלתי שביום חמישי אנחנו לא ניסע ביחד ללונה פארק.

עוד לא עיקלתי שאני לא יבוא אליך בשבוע הבא, שההורים שלך טסים או משו כזה.

בדיוק שאמא שלך התחילה לסמוך עלי. ביום הראשון שהיא נתנה לנו לישון ביחד באותה מיטה ולבלות לילה ביחד.

בדוגרי, לא ישנתי רוב הלילה. הלכנו לישון באיזה 6 בבוקר ועד 7 וחצי נראלי לא נרדמתי והתעוררתי כל חצי שעה ונרדמתי אחרי שעתיים בערך.

וכמה בכיתי, כמה, כמות שבכלל אי אפשר לתאר האמת. כל פעם שהסתכלתי עליך הדמעות זלגו.

מזל שהיום החברים עודדו אותי קצת .. ועכשיו אני בבית, עדין יושב כאן עצוב.

זאת הרגשה חדשה בשבילי, לא להיות איתך. אחרי כמעט חודשיים .. פתאום הרגשה של עצב וריקנות, כאילו יד לי חצי מהלב, כאילו הנפש התאומה שלי ברחה ממני.

אני מקווה שיהיה לך רק טוב, שתהיי מאושרת. איתי- בלעדי .. מזה משנה כבר, רק שיהיה לך טוב, לא מענין אותי כלום חוץ מיזה.

goodbye my lover, goodbye my friend, you have been the one' you have been the one for me.

אני אוהב אותך קטנה שלי, אני מקווה שתהיי מאושרת.

את הכי חשובה לי בעולם, בכל דבר שתצתרכי אעזור לך.

אם זה שעוד פעם תרצי לחזור הביתה מאיזה מחנה ותצתרכי עידוד, או אם תצתרכי עזרה עם איזה אהוב חדש.

אני תמיד יהיה שם בשבילך.

לא אשכח אותך אף פעם, ואני כל כך מקווה שתזכרי אותי, שתזכרי שתמיד יהיה לך למי לפנות.

ועוד פעם, אוהב ומתגעגע כבר מאוד מאוד.

SD.