בטוב וברע.

כבר יום שלישי ברצף נראלי שאני כותב.

תמיד עלות השאלות כמו מה יהיה ? מה יעביר לי את ההרגשה הזאת .. של העצב והריקנות ?

כנראה .. שבמת כמו שאומרים .. הזמן יעשה את שלו. לא נראה לי ששום דבר אחר יוכל להעביר לי את זה. זה לא כמו מערכת יחסים שהייתה לי אף פעם, היא הייתה משהו אחר לגמרה, הילדה הזאת, זאת שפשוט חשבתי עליה והייתי מחייך.

אני חושב שאף פעם לא אהבתי מישי כמו שאהבתי אותה. פשוט כל פעם שאני חושב עליה .. אני מתחיל לבכות. אני במת לא יודע מה לעשות ואני גם לא בטוח אם אני רוצה שהיא תדע מה אני מרגיש כי אני לא רוצה שהיא תיכנס גם למצב רוח ותרגיש חרא או שהיא תחשוב שזה באשמתה שאני מרגיש ככה. אבל אני חושב שגם אם אני יגיד לה היא תנסה לעזור לי, לא משנה מה היא תרגיש אח"כ. כן, כי זו היא, ילדה מדהימה פשוט.

אני חושב שאם זאת לא הייתה היא .. והייתי בא לזאת שלא הייתה היא ומספר לה מה אני מרגיש .. היא הייתה אומרת לי " אין לי מה להגיד לך" או משו כזה .. אבל איתה זה לא יהיה ככה אם אני יספר לה .. כי זאת פשוט היא.

כנראה שהיא במת הילדה הכי מדהימה שהכרתי בחיים, כנראה שבגלל זה כל כך קשה לי =/

כנראה שהזמן יעשה את שלו.

SD.