my "fun" life

הי.

קודם כל, אולי מי שקורא (אם יש מישו כזה) שם לב שלא הייתי כאן כבר נצח נצחים......

אז הנה, חזרתי!

ואם למישו יש בעיה אם זה, אז יש לו בעיה עם זה

טוב, נתחיל?

היום הייתי בטכנודע (שאלות? לא? יופי.)

והייתי צריכה להעביר ארגז גדול.

הארגז היה ממש ממש כבד,

והדלת הייתה סגורה.

ביקשתי עזרה מנועם, שבדיוק עברה.

ומה היא אמרה לי?

"אני הסתדרתי לבד אז גם את יכולה"

כמו איזה מפגרת שלא אכפת לה מהחברים שלה....

אחר-כך, היא ראתה שאני כועסת,

ואמרה לי תירוץ מטומטם:

"אני לא ממש טובה בלהיות חברה טובה"

גאד!

איזה מן תירוץ זה?

היא חושבת שרק בגלל שהיא "לא טובה" בלהיות חברה זה אומר שהיא לא יכולה לעזור לי?

והיא חושבת שאני תמיד אספוג?

שאני רק "שירה שסופגת הכל והיא צייתנית וממושמעת"?

אז זהו, שלא!

עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב....

שירה.

הלו פיפל.

אני יודעת שהלוג שלי לא עודכן מאז החודש שעבר, אבל נתגבר.

תהנו.

קודם כל,

Happy new year

(כתבתי נכון?)

כן, שנה חדשה התחילה, 2008.

אז שנה טובה לכולם!

שתהיה שנה ממש ממש טובה, ושלא תצאו כמוני ()

ובנימה זאת, נעבור לנושא הבא...

היום ישבתי וחשבתי, והגעתי למסקנה מעניינת:

יש בעולם שני סוגים של אנשים:

אנשים שנבראו כדי להצליח,

להיות עשירים ולהתפרסם,

להוליד ילדים ולשאת אישה יפה...,

ואנשים שנבראו כדי לעזור ולתמוך באלה שנועדו להצליח....

אם זה מעניין אותכם, אני מהסוג השני.

אני מסתכלת סביבי, ורואה את כל החברות שלי, מצליחות,

ואני רק צריכה לתמוך בהן, ולעזור להן...

ואם אתם חושבים שהתיאוריה שלי מוזרה,

אתם מוזמנים לשאול לפירוט ואז תגלו שכמו שהעולם הוא בומרנג,

כך התיאוריה שלי נכונה.

צ'או.

ושנה טובה לכולם.

מיסטר שירה.