גיל 15.

תמיד חשבתי שבלוג זה דבר מטומטם

אבל עכשיו אני רואה שזה דבר כ-ל כ-ך מטומטם.

הקטע שבתגובות של הפוסט שעבר, נאמרו דברים שכל כך היה חשוב לי לדבר עליהם בצורה נורמלית.

והקטע שבזמן האחרון שאני קורא בלוגים אני רואה שחברים שלי, במקום להגיד לי משהו שמציק להם בי / בכללי

הם כותבים פוסט וחושבים שזה יפתור הכל, זה מרגיז אותי ממש.

הלוואי ולא היו בלוגים בעולם!

ואנשים היו אומרים הכל.

פתוחים..

אם אתם שואלים את עצמכם "אז למה לעזעזל היא פתחה בלוג?" -

שיעמום, שיעמום בלתי פוסק ולא נורמלי..

גורם לי למן חשק לכתוב כל הזמן, וכשאני יודעת שאני לא כותבת לא לקיר, יש בזה הרגשה נחמד..

אבל עכשיו הבלוג הזה

סגור רשמית.