חזרתי!!

אחרי שבוע בלי אינטרנט

הרבה עבודה

2 ספרים (והתחלה של שלישי)

נארגגגגגג

היה יום כלכך מסריח יום שישי

ריב עם אבא

ולא לדבר איתו כל היום

ואז לירז שבא וישב איתי בחוץ קצת

ולצאת לקפה עם דורון =]

ושבת לא לעשות כ-ל-ו-ם

וראשון להיפגש עם אורפז וללכת לעבודה

לאו שצוחק עלי מאז שגילה שהאקס שלי עבד שם..

והיום חרא יום

שעות המתנה בבנק

ולא כיף בעבודה

ועכשיו לחזור מסנוקר עם דורון שהיה כיף

וכמעט ניצחתי אותו.. (פחח על מי אני עובדת? חח אבל נשאר לי רק כדור אחד =])

הדרך הלבנה - ניל גיימן (מתוך הספר "עשן ומראות")  (קצת ארוך אבל שווה את זה תקראו. וזה רק חלק קטן...)

"... הייתי רוצה שתסקריני יום אחד,

בביתי.

אילו מראות אוכל להראות לך".

ארוסתי משפילה עיניה, נרעדת.

אביה וחבריו צוחקים ומריעים.

"זה לא סיפור, מר פוקס", מוכיחה אותי אישה חיוורת

בפינת החדר, שערה בהיר כחיטה,

עיניה אפורות כענן, בשר על עצמותיה,

היא מסתובבת, חיוכה עקמומי ומשועשע.

"גברתי לא איש סיםורים אני", אני קד, שואל,

"אולי לך יש סיפור בשבילנו?" אני מרים גבה.

על פשתיה חיוך עדיין.

היא מהנהנת, נעמדת, שפתיה נעות:

"נערה מהכפר, נערה פשוטה, בגד בה אהובה,

אדם משכיל. כשחדל מלהופיע,

ובטנה התנפחה באין הסתר,

הלכה אליו העיניים דומעות. הוא ליטף את שערה,

נשבע שיתחתנו, שיברחו,

עם רדת הלילה,

יחדיו,

אל דודתו. היא האמינה לו;

אף שראתה באולם הגדול,

מבטים ששלח בבת אדוניו,

אשר הייתה נאה, ועשירה. אך האמינה לו.

או האמינה שהאמינה.

"משהו שפל היה בחיוכו,

עיניו שחורות כה וחדות, שערו אדמוני. משהו

גרם לה להקדים בואה למקום מפגשם

מתחת לאלון, ליד השיח,

משהו שגרם לה לטפש על עץ ולהמתין.

לטפס על עץ, והרי היא הרה.

עם הוא הערב ראתה את אהובה, חומק לאור ירח,

נושא הוא שק,

מוציא מכוש ואת, מוציא סכין.

הוא עבד בלהט, ליד השיח,

תחת עץ אלון,

שוקר שריקה ושר, בעוד ידו תחפור לה קבר,

שיר ישן נושן...

שאשיר אותו לכם?"