אל תייחסו..

->

אפחד לא באמת מבין. אפילו הוא לא. לדעת שאני לא יכולה לבוא ולנשק אותו. או סתם לשבת ולדבר. 8 חודשים. כ"כ התרגלתי אליו, אולי זה טוב ואולי לא. אולי ההרגל הזה זה מה שהוביל את הקשר הזה לסיומו. או אולי זה משהו אחר.

כ"כ ניקשרתי אליו. זה כ"כ חסר לי, הנשיקות שלו החיבוקים שלו שיחות הנפש האלה.. שמצאתי תצמי מספרת לו דברים שחברות הכי טובות שלי לא יודעות. כ"כ ניפתחי איתו. ברגשתי איתו כ"כ בטוחה. מסתבר שהכל נעלם עם הזמן. נעלם ולא חוזר. אהבה זה משהו שלא שוכחים כניראה. אפילו כשמנסים בכל הכח. רק אהבה אחרת משכיחה את האהבה הקודמת.