לפעמים,רק לפעמים..
אני חושבת מה היה קורה אם לא הייתי מכירה אותו.
אם לא הייתי חושבת עליו בלילות,
אם לא הייתי מדמיינת אותנו,
בימים כאלה..
ואז..
עולה המחשבה בראש,עד כמה רעה אני שאני מתעללת בו ככה.
זאת לא אשמתי.
ואולי בעצם כן.
כי אני זאת שחושבת על מישהו אחר,בזמן שאני נימצאת איתו.
אני זאת שהלב שלי צורח את שמו,
בזמן שאני בעצם עם אחר.
לפעמים,אני פשוט חושבת..
שאולי כדאי פשוט לקום וללכת.
ויותר,לא לחזור.
אין לי סיבה.
לפעמים,אני חושבת איך הם יכולים להאמין לחיוך הזה,
בזמן שהעיניים משדרות כל כך הרבה כאב.
לפעמים,אי חושבת,
מה לא בסדר איתם? הם לא מבחינים מה קורה?
הם לא רואים?
אולי באמת הם פשוט מעדיפים לא לראות.
או אולי באמת לא רואים.
הם בסך הכל עיוורים,
אי אפשר להאשים אותם.
ולפעמים,רק לפעמים..
אני באמת חושבת מה היה קורה אם כל זה לא היה קורה.
אני לא מבינה איך הם לא רואים,
מבחוץ אני שמחה,מאושרת,צוחקת מחייכת,
אבל מבפנים אני רק צורחת ובוכה.
זועקת שבא לי כבר לקום,לקום וללכת.
פשוט אין לי מספיק אומץ בשביל לעשות זאת..
הראש שלי מפוצצץ עוד שנייה,
עוד שנייה אחת,וזהו.
נימאס לי מכל מצבי הרוח המשתנים שלי.
אני כבר בוכה מכל דבר,
חשבתי שאהיה מאושרת.
אבל הכל נופל עליי,
זה נופל וזה נופל ואני לא יכולה לחיות ככה.
הכל נהרס לי.
ותאמת,
לחזור ולבנות הכל מחדש.. יהיה קשה יותר.
אני לא רוצה שמישהי אחרת תתפוס את המקום שלי בליבך..
אינ רוצה להישאר שם.
לנצח.
עד כמה שזה קשה.
"אהבה אמיתית זה לתת למישהו הכל. גם אם זה פשוט ללכת.."
אז אני חושבת שאולי אני באמת אשחרר אותו.
יהיה לו טוב יותר בלעדיי.
עד כמה שאני אצטער על זה,
אני חייבת.
תגידו לו שזה נגמר,
תגידו לו שאני עוזבת.
תאמרו לו שהלב אמר,
שכבר הגיע השלכת.
למרות שהוא אוהב אותי,
תגידו לו שלא יבטח,
אני לא עוזבת בגללו,
זה בגללי, תגידו לו.
תגידו לו שבלילות יותר מדי אני לא נרדמת
, ואז, במקום המציאות תגידו לו שאני חולמת.
למרות שטוב שהוא נמצא,
תגידו לו שאני רוצה,
לדעת להגיד לו לא,
זה בגללי, תגידו לו.
ואני שוב רואה
שזה לא פשוט
להקשיב למחשבות שלי,
אני אולי טועה, ואולי הוא לא יסלח,
תגידו לו שלא יחשוב שאני מלאך.
תגידו לו שזה לא זה,
תגידו שאני משקרת
. אם הוא ייקח את זה קשה,
תגידו שאני מצטערת.
למרות שאני את עצמי עושה,
תגידו לו שאני מנסה,
ואפשר לומר למזלו,
זה בגללי, תגידו לו.
זה בגללי,תגידו לו!