היה זה בלילה מופקר לכוכבים,
ושאלת אותי, אם זיכרוני עוד נאמן לי,
'מה הם אותם המים,
מה הם?
כי ראותם בלילה שכזה, זרה לי
אדוות אילמות ואין שם שמיים
רק יהלומיהם
ושני זוגות עיניים'
הייתה זו קרירות של שדות אביבים
ושאלת אותי, אם זיכרוני עוד נאמן לי
'מה הם אותם האוהבים, מה הם?
כי ראותם בשדה שכזה, זכורה לי
ופרחי הבר מותירים זיכרון
היה רק אושר,
עד לאור אחרון'
היה זה דמדומי יום מעונה גשמים
ושאלת אותי, אם זיכרוני עוד נאמן לי,
'מה הם אותם הכואבים,
מה הם?
כי ראותם עם סלסלת יגונים, מוכרה לי
קליפת אדם דקיקה וחלל קרוס בפנים
היו גוף בגוף
היום הם רק פנים'
היה זה בלילה מופקר לכוכבים
כשקערתי את ידיי מתחת ללחייך
והרוו את עורי מטריי עינייך-
ועניתי לך, אם זיכרוני עוד נאמן לי,
'האוהבים, ימי בצורת לאדמתנו,
הכואבים, משקים את בדידותנו
שאלת מה הם אותם המים?
והנה לך, אגם בידיי מדמעותיך
אותם המים, אהובתי,
של כל האוהבים הכואבים,
אותם הימים, אהובתי,
הם שלך ושלי'
עוד רוחך תעלה. אם לא, אז תשקע באוקיינוס אקראי. ואני אחיה עם הידיעה. אחיה ואכאב או אחיה ואשכח. תלוי בך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
