קומי ולכי לך,אל יערות-

סבוכי-דמים

על סולייות עור גוהרות-

מסביב לכפות רגלים עירומות

ולאחור הימים-

ולאחור הימים קרעת את בתולי- אדמתך

בכל צעד,

ובכל צעד גבעול זקוף רעד-

למגעך.

קומי, נערתי, ולכי לך,

על אותם הזרעים שהמטרת עלינו,

והצמיחו תרמילי מתכת

השטיחי אדמות אל מול נופי-גולן

יודעי השכול

הדמימי פחדים ודגמי דמעות

מזעקת נפץ,

כי אל- לך לבהול

קומי, אהובתי, ולכי לך

לכי מארץ הקרבות,

מבצורת אהבות

אך זכרי אותה, זכרי אותה תמיד

כי תפקידך מעתה הוא להעיד

את עברה קדשי

את עתידה חדשי

והלחמי, נערתי, הלחמי כמו קודמייך

על אמונתך, על חלומותיך

קומי ולכי לך מארץ הקרבות

כי לא לענייך הזוועות

כל שרצית הוא השדה והחופה

ולא נשק מדמם יריה

אז קומי וברחי,

הלחמי בנשק חם,

אך לא הרובה הוא, 

אלא המגע והאדם.