בקעת לאיטך על כדורי האבקנים
גופך עירום כאדם
אך צורתו כנוף האישה-
הרים, עמק וים
ושיער ארוך, פרוע גרגרים צהובים
האור הוא עמום, שמש ישנה
אך עוברת קלושות את גגות
עלי כותרת הצבעוני
אפך מדוגדג אבקת פרחים
ובעיטוש מפזרת את השמיכה שמעל
עצמותיך לומדות תזוזה
וראשך כבר מתקדם ממנו
נחוש לברוח מן הפרח
בניגוד לליבך שבחייך הקודמים
קמל
כשתראי את העולם, תשתני קטנה
הפרח כלוא בתירוץ של ניצן
שמגונן מכאובים
את חיה דקות וכבר מגששת אחר תשובה
בראשך מזמור ישן
על חיים חדשים
ואת מותחת את רגלייך כמיתר מתנגן
וידיים כקשת, מושכות את דרכן
רק להתקלף מרחם הטבע
ומהבשמים הכופים
בניתור קטן ואחיזה מוצלחת
קורעת את דפנות עריסתך
ובן רגע ביגרת את הניצן לפרח
והרי לך שמיים
לראשונה כוכבים באישונך
נולדת כגודל הפיה
אך לגבך אין כנפיים
והקסם התפוגג מזמן
כאילו ההתבגרות גוזלת מאיתנו
מתנות מולדות
וחלום ישן