בכל יום מימות השנה ביקרנו אותו.  השקנו ותיפחנו,השתוקקנו לרגע בו הוא יפרח.     באחד הבקרים טיפסנו על הגיבעה, אחזנו אחת ביד השניה,

כשגענו נדהמנו לגלות פרח גדול ומרהיב ביופיו.

ניצנוצי טיפות הטל שמצאו מנוח על עלי הכותרת, לכדו את עייננו ואת תשומת ליבינו. היינו קסומות, ויותר מכך, היינו מאושרות שיש לנו אחת את השניה.

הוא עדיין שם, נבול, חסר חיים.עוד מעט יעבור זמנו. הוא ישאיר את הזרעים שלו למרגלות גבעלו, למקרה שנחזור ונרצה להמשיך את דודורתיו.

 _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

הקטע נמחק  וניסיתי לשחזר את מה שכתבתי. כמובן, שלא יצא כמו הפעם הראשונה. זה נהרס.

_ _ _

הצמח מייצג את החברות שלנו. כשהגעתי למושב -שתלנו את הזרע.עבר זמן והיינו יותר ויותר ביחד-הצמח צמח והתפתח. זה הגיע לשלב בו כיננו את עצמינו

"החברות הכי טובות"-כאן הצמח פרח. הוא היה מדהים.

לאט לאט התרחקנו-לא מצאנו זמן לבקר את הצמח. עד שכמעט נתקנו קשר- הצמח נבל.

אבל תראי, הוא השאיר לנו זרעים, אנחנו יכולות לשתול את החברות שלנו מחדש, היא תלבלב רק אם נתפל בה.

_

ראיתי את הפוסט שכתבת עליי, רציתי להגיב אבל 1,000 תווים לא מספיקים כדי לומר את מה שאני מרגישה וחושבת. אני אוהבת אותך ותמיד אוהב.

אז התרחקנו,אז התנתקו, אז יש את חיכוך הזה בנינו.מתח. אבל זה זמני, זה יעבור. זה תלוי רק בנו.

אני לא מתרחקת בכוונה, אני לא מנסה להוציא אותך מהחיים שלי, את מבינה? מאז שאין לי בית משלי אני מחפשת את הפרטיות שלי.השתנתי והסתגרתי בפני כולם, את מבניהם,אבל לא מבחירה.

יש לנו שתי אפשרויות,או להניח לזה ולראות מה יהיה, או לתפח את הקשר שלנו, לנסות להחזיר את החברות שהייתה לנו.

אז..........? את באה לזרוע זרעים? P=

-אני אוהבת אותך-