ומשפט אחרון שנאמר "כשתחיי בלעדיי את תחיי באמת".היא לא הספיקה לסגור את עינייה.היד שלה נעשתה כבדה וקרה.הטבעת נשמטה מהאצבע שלה,הזיכרון היחיד שנשאר לי מאותה הדמות.השמלה הבלויה שלה, שכבר לא מתכווצת ונמתחת לפי קצב הנשימות .כעת לשמלה קצב אחיד משל עצמה.עורה שהיה כל כך רך וסומק כשקרן שמש ואפילו אחת פוגעת בעורה, כעת הוא חיוור ,קשה וקר.העיניים שנשארו פקוחות, רק בהן לכוד הסימן האחרון לחיים, הניצוץ שעדיין לא נכבה, הניצנוץ הלבן בתוך כל השחור העמוק הזה.אני זוכרת,העיניים האלה, באותם הלילות, כשהסתכלת לשמיים והמבט שלך נראה אז כל כך מסוקרן,תשוקתי.היית מהופנטת לאותו המראה.רצית לדעת מה יש מעבר לטפט המחורר שמעלינו המכונה 'שמיים'. הייתי כבר יכולה לראות אותך מושיטה את הידיים ותולשת את השמיים בכל הכוח,מגלה יקומים חדשים, מגלה שהירח הוא בעצם החור ממנו אלוהים משקיף אלינו.בוחן כל צעד וצעד שלנו. שהכוכבים הם מקבילים לנשמות שבארץ- לכל בן אדם כוכב משלו. הגודל של הכוכב לא חשוב אלא המרחק, ככול שהכוכב רחוק יותר ככה גם אותו אדם מעצמו.והשמש, השמש שמכילה את כל התשוקות שבנו,הנחישות הבוערת, הרצון להגשים את המטרה.לכל דבר היה לך הסבר,ילדתי.הנמשים האלה, שפעם היה להם משמעות רבה בשבילי. כל נמש שניקדתי על חותמך היה מגדיל את אהבתי אליך.מספר הנמשים, בזמן שעבורך נעצר, שווה לגודל אהבתי אליך, אין סופית.    הקשת שהייתה עבורי חיוורת וחסרת חיים, את צבעת לי אותה בכל הצבעים שעינייך נתקלו בהם קודם.

ראשך עדיין מונח עליי, אני לא מסוגלת להזיז אותך מתנוחתך האחרונה שהייתה תחת שליטתך.ושתי הצמות שארגתי לך, כל שערה מונחת במקומה.ביד אחת אני אוחזת בידך וביד השניה בטבעת. הטבעת כל כך בוהקת, כאילו לעולם לא הושחלה על אצבעתך. לקח לי זמן, אבל הצלחתי להבחין בשריטות בשפתיים הפנימיות של טבעת הזהב.לא, אלה לא שריטות אלא חריטות, כתוב שם משהו.

"בתוך החושך שבעינייך נדלק לו אור קטן"

המשפט הזה אומר דבר שונה לכל אדם. לי הוא אומר,גם כשאני נמצאת בשפל חיי, גם כשמשהו ממני מת אחרי כל ירייה שמצליחה לפגוע, עדיין נשאר משהו חיי, ממנו יצמח משהו שישלים את החסר.

לקח לי זמן להבין את זה.

כשכתבתי את הקטע הזה כתבתי אותו על עצמי, הדמות כל כך דומה לי באישיות.החיצוניות רחוקה שנות אור.

כתבתי את זה על חלק ממני שמת אבל נתן לחלק אחר לחיות במקום.

כתבתי את זה על הילדה שלי, שאין לי.

כתבתי את זה על אישיות מקבילה שלי.

קשה לי לנסח את זה במילים אבל הקטע הזה ריגש אותי כי הוא דיבר עליי והוא הסביר לי כל כך הרבה דברים שלא הבנתי עד שלא כתבתי אותו.

הכתיבה זה החיים שלי.