לפעמים כבר נגמר הכוח לנשום

לפעמים כבר נגמר הזמן לאושר

לפעמים עדיף לדבר מאשר לשתוק

לפעמים עדיף הסוף מאשר ההתחלה

קשה לי לראות אותו ולהבין שאנחנו יחד, שאני שלו.

אני מנסה להעביר את זה בדרך הכי פשוטה,פשוט להיות קרה.לא להראות אהבה ולא להראות נוחכות.

-הוא רודף אחר הרוח- הוא לא מבין שאת הרוח לא ניתן לתפוס, כך גם אותי.

לא אוהבת ולא אהבתי. כל כך קשה להבחין שאני סובלת?

אני מסתכלת עליו ומנסה להרכיב מילים למשפט הגיוני אחד שישחרר אותי לגאולתי.

-חופשיה-

מתגעגעת לתחושה של חוסר מחוייבות. לחופש לאהוב את מי שאני רוצה ולא את מי שבחרו לי.

אני שבויה ואני לא מסוגלת להלחם על חרותי.

אני לא מסוגלת להגיד "אני כבר לא אוהבת". אני לא מסוגלת לפגוע.

אני יודעת שהיחסים שלנו יהיו קרים ויהיה בניהם מתח רב, אחרי שזה יגמר.

כל כך קשה לי לעכל את העובדה שלא נהיה הידידים שהיינו, שלא יהיה יותר 'אתה ואני' באותו משפט.

"אם לא ביחד, אז לא בכלל"

אני לא מצליחה להסתכל לו בעיניים, אני לא מצליחה להגיש אליו דבר.

הוא מרגיש שזה כבר הסוף? ואם לא, מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לו להפרד ממני? אם זה בכלל נחוץ

פאאק, אני שוברת תראש.

נמאס! היו לי כל כך הרבה חברים ומכולם אהבתי רק אחד.

איך אני מגיעה למצב הזה תמיד? אני איתם מתוך רחמים?  או שאני פשוט חושקת במישהו ואחרי שהוא שלי אני כבר לא רואה בו צורך?

המילים האלו חריפות בשבילי ואני כלל לא בטוחה שהן נכונות, אני רק יודעת שנמאס לי להיות אני. כמה פתטי.

מחזוריות בלתי נתנת לעצירה.

אלוהים תעזור לי.

אני כבר לא מצליחה להיות מאושרת באמת.

אני כבר לא מצליחה להרגיש אהבה.

 ________________________________________________