בחיים לא הרגשתי ככה.
כלכך מוזר. רגש לא מוגדר,רגש שבעצם לא קיים.
חלולה.חלולה אבל מצד שני טהורה.טהורה מכל מיני רגשות מעיקים או מלוכלכים.
כשסיימתי עם האהבה באיזשהו מקום רוקנתי את עצמי,לחלוטין.
מוזר ללכת לישון בלי לחשוב עליו לפני שנכנסים לתרדמת, ויותר מוזר ללכת לישון בלי לחשוב על אף אחד.
כאילו שאני לא באמת מתכוונת להרדם.
מצד אחד סיכמנו שזה נגמר אבל מצד שני הוא פותח את זה שוב.
אתה מנסה לשגע אותי?
בקטנה, מזמן ירד לי ממך.
תאמת שלא אהבתי אותך אלא נאבקתי לאהוב...כדי להרגיש אהבה בחזרה.
_ _ _
ועוד יותר מוזר-
עברה שנה. שנה בדיוק!
עברה שנה בדיוק לסיפור האהבה שלנו.
בזמן שהיינו ביחד היה שיר אחד ששמעתי שוב ושוב..הוא לא נמאס עליי.
ובושם חדש שהתחלתי לשים.
וביום שזה נגמר,השיר נמחק והבושם נעלם...צירוף מקרים משוגע.
לא דיברנו במשך שנה. נעלמנו אחד לשני, ואחרי שנה בדיוק זה קורה שוב,אבל הפעם אתה יוזם את זה.
שנה שעברה הסיפור התחיל בכך שהיינו צריכים להופיע בריקוד במופע השיכבתי בפורים ובהגרלה יצאנו ביחד,
והשנה, אותו הסיפור בדיוק...התחלנו לדבר אחרי שנה שלא דיברנו, בזכות ההופעה של פורים ושוב אנחנו בפוקס רוקדים ביחד.קטע.
ויותר מוזר מיזה-
אחרי הבצפר כשכבר הייתי בבית,מותשת מהיום המייגע הזה,ובמיוחד מההופעות שדרשו ממני כלכך הרבה,הרדיו נפל ובמקרה נדלק,ואיזה שיר הושמע? השיר ששמעתי כשהיינו ביחד.אחרי שנה שלמה שלא שמעתי אותו!
ואחר כך?
בדיוק לפני שיצאתי למסיבה שציפיתי לראות אותך בה כלכך,נמצא הבושם.
ביום שגמרנו הבושם נעלם! וביום שחזרנו לדבר, אחרי שנה שהוא איננו,הבושם מופיע לו משומקום!
כשבישמתי את עצמי ויצאתי לרחוב,קיבלתי סחרחורת מאין כמוהה.
המשב העדין הזה של הרוח החמה ,זאת שמסמלת כי בקרוב מגיע הקיץ,גרמה לניחוחו של הבושם להתפשט מסביבי ולהתגנב לאף.
הריח הזכיר לי הכל.עד לפרטים הקטנים ביותר.
מעין דה-ז'אוו מטורף שלוקח אותי שנה אחורה.
שנה בדיוק...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
