הגבר :
שנים כרעתי על בירכיי מול מיטתי
בגלוי מתפלל אליך, בסתר נוגע בך
שנים שגבעול הורד נעוץ בפי
מחורר בקוציו שפתיים השומרות אמונים רק לך
אזל דמי מגופי, אך אהבתי אליך
משאירה אותי בין החיים
האישה:
בעבר שמעתי את יללותיך מתחננים לחום
אך אוזני קפאה וליבי נסוג
ונוכחתי למראותיך וחלון הראווה-
הרים את ידיי לתשואות הצגה.
כיסאות קטיפה לעיקוליי
וכשאומר שצבעם אדום, מה יעלה בדעתך?
וברגע של הדרן, הקיר הרביעי מתנפץ על גפיי
והרי התשואות על אמינות פצעיי
ומי יצילנו?
הגבר:
לאחר שנים של חיזור עיוורים,
ראיתיך פצועת עברים
וקרסולי ננעץ בצלע הסוס
דוהר אליך, לטפח פצעים
האישה:
ואם אהבהב בפנסי,
עיניים שלא עליונות יצילוני?
סמיני מצוקה כנחלים על עור
וסכרים לא יותר מבדיל פצצה
והינה אתה לפתע, כאביר צחור
אך לגמת מהבושם, והרי לנו שיכור
לגימה נוספת ועוד פציעה
הגבר:
היבהבת בפנסיך ובאתי להצילך
אך נראה שמתכת מענגת מושכת את עורך
ואנחות של הנאה נפלטות מבין פער שפיתותיך
וידי כבדה עלי וריחך שיכר אותי עד צליעה
מהאביר נעשיתי קורבן הזיה
והרי לך גוש בשר ולא עוד חיים.
ומי יצילני ?
האישה:
משחק תפקידים משעשע, הלא כן?
אך לא הספקתי להנות
ובן רגע הבדיה חודרת למציאות
וגלים מטלטלים גופי
ואילו שלך כבר שרוע על יבשה,
תועה תחושה.
ועכשיו, ראו אותנו,
יש כאן נופלים.
אין זו הצגה,
אין זו הצגה.
הגבר:
חסר חיים אסתכל על מפרקי
המכחיל מחוט שמשולשל אחריך
ואגזור את איחוי הנשמות
איילה פצועה שלי
אך מי מאיתנו הוא הצייד?
הגבר והאישה:
בנשימתי האחרונה אלחש לך-
"רק רציתי התגשמות נבואות
ורק פיללתי לאהבה.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
