כל ענן שמסתיר את השמש את נושמת לרווחה. בשאר השעות את מקפידה על חזה מנופח אויר משומש ושסתום במעלה הגרון. ובחודש אוגוסט, את במצב צבירה בלון, רוב הזמן. כבר חשבתי לנצל את ההרגל המגונה הזה ולקשור אליך חוט וכך לשוטט איתך. בהתאם לכינוייך- אישה בלון. ככה שאת נחצית, ראשך בשמיים ויצקת גופך בידי. כמה שתהיי שלי, תהיי יותר של עצמך. תהיי יותר של אלוהים. אני לא יודע למה את משאירה את אמונתך במשמורת האלוהים. חוק המוזיכיזם חל גם עליך. ואלוהים כבר זמן-מה האקס שלך, וכשנפרד ממך פגע בך קשות. אני לא מבין מה היה בו שגורם לו להשאר לך עמוק בראש. כשאת ממלמלת את שמו מתוך שינה. אני אחוז קינאה. את מאמינה בו יותר מאשר את מאמינה בי. אבל עזבת אותו לטובתי. הוא השאיר ממך רק חלקים ואני הגעתי למשטח עבודה הרוס. במשך ימים חיפשתי בין ההריסות שלך את הבסיס, כך שאוכל לבנות אותך מחדש. הפעם כמו שצריך. ואני עומל עליך ימים ולילות. שתהיי יצירת האומנות שלי. את חושבת שאת מסתירה כלכך טוב שאת הסרסור של עצמך. משדלת את עצמך לזולות. לזולות שבשלמות. להיות יצירת אומנות בעיניי מישהו.. הרי אומנות היא מעשה כפיו של האומן, ולפי כך היא מעוצבת לפי טעמו. ושם תהיי מושלמת, כשתהיי פיסת חימר על משטח של מאהב נחוש. לא רוצה להיות אמן. לא מתיימר לקבל שום תואר, חוץ ממחזר, ממאהב, מבן זוגך. אבנה אותך, שתהיי יצירת האומנות שלי, ותהיי כה יפה..בדיוק כמו עכשיו.
