איפה אני ואיפה החלומות שלי , את הכל קברתי בפחדים . בחרדות . במחלת "המאה ה20"

אני מעורבבת כלכך הרבה רגשות , אני חותכת את עצמי לשתים

אני מפרידה את עצמי מהחרדה שלי , כמו נגיף כמו מחלה כרונית.
זה לא מתקבל על דעתי .

אני רוצה כלכך הרבה דברים , אבל זה שם וזה עוצר אותי .
אני כועסת על עצמי , שונאת רוצה להרוס , לפעמים אני מרגישה כמו בכיינית ואני מסתכלת בקצת יותר היגיון ואני נותנת לעצמי סתירה

תקומי , את רוצה את זה ? לכי תעשי את זה ! זה ממש שם מולך !!!

אבל לא . שוב .

מחלת המאה ה20 עוצרת אותי. אני עוצרת אותי .
התחלתי להתרגל לעובדה שאני צריכה לקחת את האחריות עלי , ברגע שהפנמתי את הרעיון שזה לא ה"חרדה" שעוצרת אותי אלה אני
הבנתי קצת יותר טוב איך העולם פועל.. הטיפול מתחיל להשפיע בצעדי תינוק
כל פעם עוד שכבה יורדת , זאת המלחמה הכי קשה שיכולתי לצאת נגדה , נגדי. ואני מצפה לניצחון.

אני רוצה לחיות.

אבל עדין , זה כלכך קשה לי , זה פשוט קשה לי.

גם אם אני ינסה לעשות לעצמי דווקא התסמינים יהיו שם להחזיר אותי למקום "הבטוח.."

זה כלכך נמאס , אני שני אנשים בגוף אחד.

נ.ב.
קבלתי בצבא תצפיתנית מודיעין שדה .
זה התפקיד שהכי ניסיתי להמנע ממנו , הוא תוקף את החרדה שלי במלוא מובן המילה

לבהות במסך מספר שעות בחדר סגור , להיות רחוקה מהבית ? לא יכולתי לבקש עינוי גדול יותר .
אני לא נוטה להתלונן , אבל הטפסים כבר בדרך לקב"ן . אני רוצה לשרת אני כלכך רוצה , זה עלול אפילו לעזור לי בחרדה
אבל אני צריכה לאט לאט , בקצב שלי . כבר העמדתי את עצמי לא מעט פעמים במצבים של לחץ וזה החזיר אותי בכל פעם להתחלה .
אז אני יבקש בסכ"ה קל"ב . ואולי אפילו אני יעשה את התפקיד הזה אבל קרוב לבית אם אפשר .
זה כלכך חשוב לי , לשפיות שלי.

והפחד הכי גדול שלי זה שאני יגיע לקב"ן ולא יבינו אותי , לא יאמינו לי .. ואני יכנס לכלא ? המחשבות רצות לי בראש וזה מפחיד 

עוד בצו הראשון ההורים שלי הכינו אותי לזה שאסור לדווח לצבא עם הסטורית החרדות שלי , תתכחשי לזה, ובעקיפין תתכחשי לעצמך
הם טענו שזה רק יהרוס לי שזה לא יפתח בפני את מלוא הפוטנציאל שבי .
מהחוסר ידע הקשבתי להם , וכן זה הרס לי , הרס לי שלא סיפרתי.. הייתי צריכה להקשיב לעצמי

אני שלושה חודשים לפני גיוס , הם עדיין מתנגדים לזה שאני יפנה לקב"ן , אבל הפעם אני מקשיבה לעצמי.

למדתי את זה על בשרי בנידודי שינה , לחץ , החרדות שלי עלו לסף שלא הכרתי בעצמי , אני מחזירה לעצמי את השפיות.