אם לפני הרבה מאוד זמן כשהיה רע שמעתי כל הזמן את צמד המילים יהיה בסדר, זה לא אומר שעבר מספיק זמן כדי שזה באמת יקרה?
ואם באמת בחרתי להאמין לדברים האלה, לפעמים מתמימות ולפעמים מחוסר ברירה, זה לא אומר שהגיע הזמן שדברים יתחילו להסתדר?
נכון שיש דברים שמאז ומעולם חלמתי עליהם, לא בית ולא מכונית ולא כל מיני שטויות כאלה ואחרות. אני מדברת על דברים אחרים, מהסוג האחר, כאלה שכשיש אותם פתאום נהיה שקט מבפנים, כבר אין מה לנתח ואין על מה לחשוב, זה כאילו כל החתיכות של הפאזל מתחילות להתחבר מעצמן וכל חתיכה מוצאת את המקום שלה ופתאום ככה בשניה הכל נראה מושלם. זה מהדברים האלה שיגרמו לי לחייך כי טוב מבפנים, וכבר לא יהיה צורך בכל מיני גורמים אחרים כדי לדמות את ההרגשה הזאת.
אז אם זה ככה, אז למה זה לא? ואם עכשיו זה לא אבל זה בכל זאת ככה, אז מתי?
מכאיב לראות דברים זזים מסביב ובאותו הזמן להיות הציר שמסביבו הכל זז. הרי הוא תמיד נשאר במקום..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
