חיבקתי את לני, מחצתי את גופו מרוב אושר! לא הצלחתי להקיף אפילו חצי ממנו,
הבן אדם הזה כל כך שרירי שיהיה בריא.
לקחתי את הקלוב והנחתי אותו על השידה בחדר האדום.
"איך אתה רוצה שנקרא לך מתוקי קטן?" שאלתי את הז'קו המתוק בחיוך.
"מתוקי קטן מתוקי קטן" הוא אמר. לני צחק.
"תכיר, זאת לורי והיא תגדל אותך מעכשיו והלאה" אמר לני.
התוכי בחן אותי כאילו שבאמת הבין את דבריו של לני.
"לני תעזור לי לחשוב על שם יפה בשבילו"
לני חשב כמה שניות "ממ.. מה דעתך על קוקו.. או על-"
נשמע צילצול בדלת. "מי זה" אמרתי בקול רם. "זה אני סיימון"
"דיי אני לא מאמינה שזה קורה לי!" אמרתי. "מה קרה? מי זה סיימון? הוא עשה לך משהו?" שאל לני בהיסטריה.
חשבתי לעצמי, סיימון יזהה אותי הוא יידע שאני בעצם אנה, איך הוא לא יזהה אותי הוא כל כך מכיר אותי כל מילימטר בפנים שלי הוא מכיר, אני לא בטוחה שהוא יאמין לכל הקטע הזה, ומה יקרה אם הוא יגלה, ששיקרתי שבגדתי שעבדתי עליו ושהוא בכלל לא מכיר אותי! אולי כדי להוריד את הפאה ולגלות ללני הכל? לא! רק התחלתי להנות מזה אני רוצה עוד קצת. רק אחרי כמה שניות נזכרתי שלני מחכה לתשובה. "לא הוא לא עשה לי כולם! פשוט.. אממ.. דקה אני חוזרת אל תצא מהחדר!"
הלכתי אל הדלת. "סיימון, אנה לא בבית!"
"מצחיק מאוד אנה, נו תפתחי"
"לא זאת לא אנה.. זאת אחותה."
"טוב את מוכנה לתוח רגע?"
"בשביל מה?! היא לא פה!" לא האמנתי שהרמתי את הקול על הבן אדם שהכי קרוב אליי בעולם.
"אני מבקש ממך זה חשוב"
העדפתי שזה לא ייראה חשוד מידיי ופתחתי את הדלת.
השפלתי את מבטי פחדתי להביט בו אני יודעת שהוא יזהה אותי.
"ואו! את ממש ממש דומה לה לא ידעתי שאתן נראות בדיוק אותו דבר!"
"האמ.. כן.. ממ.. מה רצית?"
"אה" סיימון חייך, והגיש לי מתנה ענקית"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
xXxXxXxXxXx