פריקית בייגלה :]

אז חשבתי.

*אוטמת*

משומה נראה לי שהמקום הזה לא נחוץ לי יותר. לפחות לא בשימוש שהיה לו עד עכשיו.

בטח כי נהייתי כזאת גירלי-משתפת-בעלת רגשות. :P

אבל אולי זאת רק תקופה, ואולי אמצא לי כתיבה קצת שונה.

אז בינתיים-

לא נמחק!

קצת חוויות מהחופש בינתיים[טבריה עם המשפחה] -

הלכנו קצת ליד הכינרת, וכמובן שרק אני נכנסתי למים עם אבא, ואפילו לפניו.

וכמובן שרק אני הייתי מצוננת עוד לפני זה. ואחרי זה... טוב. כן. אתם יכולים להבין.

למחרת, כשהתחמם קצת, הלכנו ליהודיה[בהמלצתי] ולמרות שהציעו לי להישאר בבית של סבתא, יצאתי לטיול מצוננת, עם שרירים תפוסים, והאולסטאר המתפרקות שלי[כי אמא טענה שנעלי הטיולים לא מתאימות למסלול עם מים. לך תסביר לה ש*סוכות 2008*].

חזרתי מהיהודיה יותר מצוננת, יותר תפוסה ועם אולסטאר יותר הרוסות. אה כן, וגם עם כתפיים אדומות וכואבות מהשמש. אבל עם חיוך מרוצה של ילדה בת שש, כי את התיק עם ה-5 ליטר מים- אני סחבתי! [וואו, גיבורה "-_-]

וברור שברגע שהגענו לסבתא, נרדמתי לכמעט ארבע שעות. מה שלא הפריע לי לישון 10 שעות גם בלילה.

יום למחרת, כאילו שמה שעבר עלי לא הספיק, החלטנו שיוצאים למסלול בנחל ציפורי. לאחר בירורים ארוכים ומייגעים התברר שנחל ציפורי, מן הסתם, בכלל לא קרוב לפארק הלאומי ציפורי שאליו ידעו הדודים להגיע. אז ביקשנו הכוונות מחברים, ורק כשהיינו בטוחים שיודעים איך להגיע- נכנסנו לאוטו. אחרי יותר משעה וחצי של נסיעה בכל האזור, כניסה לישובים נידחים, ירידות על סבא וה"ביג" שלו[מערכת טלפונית אנושית של ג'י פי אס, וכמובן שנפלנו על הבחור הכי סטלן שם], וניסיון לבקש הכוונות מכל עובר אורח אומלל- ויתרנו. באחד הצמתים באזור חילקו פלאיירים של איזו מסעדה, וכשהיו לנו חמישה הגענו למסקנה שהגיע הזמן להפסיק לעבור שם. אגב, כמובן שבסוף התברר שבהתחלה נסענו נכון ופשוט היינו צריכים להמשיך ישר, ולא לעשות פרסה רק בגלל שהמקום נראה כאילו הוא לא ראוי למעבר רכבים.

כמו שכבר אמרתי- התייאשנו, אז החלטנו ליסוע לפארק הלאומי ציפורי. ובסופו של דבר, אחרי שתיים-שלוש פניות לא נכונות והרבה התייעצויות, אפילו הגענו. טיילנו קצת, אכלנו קצת, ראינו קצת פסיפסים, ואז סגרו את הפארק וחזרנו לאוטו.

הדבר הראשון שעלה לי לראש כשנכנסנו לפארק ציפורי עם האוטו היה "היי! פה לא הייתה השיחת סיכום של השבוע הראשון של קורס 2007?? צימוקאווווווו!!". אז אם מישהו יכול לאשר או להפריח- בבקשה!

חבל לי שלא פירטתי קצת יותר על היהודיה, אבל ישנתי מאז פעמיים, וציפורי לעומת זאת, היה היום, ולכן הרבה יותר טרי.. לפרטים, סיפורים, פאדיחות ובדיחות משפחתיות מפגרות- פנו אלי אישית. :]

וכמו בסוף כל טיול- הנסיעה הביתה. חזרנו עם פי שתיים מזוודות ותיקים[כרגיל], מנגל חדש, סט כלים למטבח, ועם נוסעת נוספת[אחותי, שהייתה בטבריה לפנינו]. כל זה בנוסף ל-ארבעה נוסעים, כלב, גיטרה ותיקים- שבקושי נדחסו לאוטו בדרך לשם.

ישבתי מכווצת, כשהגיטרה והתיק מונעים ממני להוריד את הרגליים מהמושב והודעתי שאף אחד לא הולך לישון בנסיעה הזאת. ממש הופתעתי כשחוץ מאח שלי, שנרדם לרבע שעה, כולם באמת נשארו ערים. שיחקנו "נחש מי", חדנו חידות, ניסינו לזהות שירים על פי הזימזומים הנלהבים של אחותי הקטנה, ומצאנו שירים עם כל מילה שאמא אמרה[גם כשהיא דיברה בלי קשר למשחק].

הנסיעה עברה ממש מהר. ואפילו לא נשבר לי הגב או הצוואר, כמו ברוב הנסיעות האלו D:

עד כאן, מאחלת לילה טוב,

[במצברוח מאושר וחסר סיבה להחריד :O ]

רוני. /m\