דברים פשוטים/אסתר ראב
בלבל אפר
מתנדנד
על זלזל ערום
באמיר-עץ
מרוט-שלכת-
וענן פרוע
דולק מעבר לו;
ערמת אבנים
גדולות שכוחות
עקורות
מהרים רחוקים;
ברקנים של אשתקד
מתחככים זה בזה
חורקים
ברוח טעונת-גשם;
נחליאלי דק רגל אץ
על פני חול הואדי
נמלים מעופפות
שקופות בשמש
חילפה יבשה מרשרשת
ועקבות צבים
באדמה הרכה.
מתי בפעם האחרונה יצאתם מהבית והסתקלתם מסביבכם? מתי באמת התייחסתם לטבע שמסביב? מתי באמת נהנתם מהחיים? המון נערים שאני מכירה, חוזרים הביתה ומתחילים לקלל את הכל. את בית הספר, את האנשים שלומדים בו, את הארוחה שקיבלו לאכול בצהריים. ומה היה קורה, עם יום אחד כל הדברים האלה יעלמו? הם ירגישו יותר טוב?
אנשים צריכים להסתפק במה שיש להם, לאהוב את כל מה שהם מקבלים. הם לא מבינים, שהם לא שווים כלום בלי כל זה. אפילו אני לא מבינה, אבל אני מנסה להבין. לכל אחד יש סיבה לחיות, אף אחד לא נולד סתם ככה. אפילו אני, שאני יודעת שאני טעות שההורים החילטו להשאיר בחיים, שמחה עם זה שאני כאן. לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר. לא הייתי יודעת איך החיים שלי היו נראים בלי כל האנשים שהכרתי כל חיי. עם דמות אחת תלך, הכל ישתנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
XDin