לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

-one more-



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2009

"וסוף לסיפור..."


 

זה מתחיל בהתרגשות שלפני, הגוף מתמלא זרמים קטנים נעימים כאלה , פרפרים בבטן כמו לפני נשיקה ראשונה, העיינים מתמלאות דמעות והחיוך לא נושר לי מהפרצוף.

   אחר כך מגיע הפחד של מאחורי הקלעים. חצי מאיתנו עסוקים בלחפש חריצים קטנים כדי להציץ אל הקהל, השאר רק מדקלמים טקסט. אני יושבת עד המדרגות שמובילות לשומקום ומעשנת, כי אני מכירה את הטקסט יותר מדיי טוב, את של כולם, כי אני מפחדת לראות איפה יושב הבוחן, כי מותר. הידיים מתמלאות זיעה בחריצים הקטנים, בקווים,כל שניה שעוברת רק מגבירה את הלחץ גם כשנידמה שהוא כבר לא יכול לגבור עוד.

מגיע תורי. אמא'לה. מתפללת שהחיוך לא ינשור ממני על הבמה, ואז הקהל יראה כמה אני מפחדת. מעכשיו אין עוד הזדמנות, לא חושבים לרגע על להתבלבל, אני מזכירה לעצמי כל מה שאני צריכה לזכור לקראת ויוי, נגמרו כל ההכנות לכבודה.

אני עולה לבמה, כל הרעש בראש הופך לדממה והעיניים מבריקות. רגע מסחרר, ממכר. יש לי 5 שניות לסרוק את הקהל, את 200 האנשים שבוהים בי וצוחקים, מנסים להתרגל לתסרוקת, לצהוב ולוורוד הזוהר במכנסיים, אני מנסה להתרגל אליהם, בידיעה שלעולם לא אצליח.

בכל פעם שאני יורדת מהבמה אני ממלאת מצברים מהצוות  צריכה המון דלק לכל הקילומטרים האלה שאני סוחבת על הבמה. אנחנו נושמים ביחד את אותו האוויר חסר החמצן שיש מאחורי הבמה, אותו אוויר שאף פעם לא מספיק לנו. בדיוק כשאני מתחילה לעכל כל מה שורה סביבי אילאיל כבר נפרדת עם "מה? לא הייתם מעדיפים לסיים ככה את ההצגה? איך שאתם רוצים, כסף שלכם..."

חושך יורד

מוזיקה עולה ומתגברת

אנחנו נשאבים לתוכה

 עוד שניה נגמר

נרד מהבמה הזאת ולא נעלה עליה יותר.

 

חודשיים של חזרות אינטנסיביות, כל השירים שלנו, הבדיחות הפרטיות, ההווי הזה שרכשנו לעצמנו, הווי שיכול להספיק ל10 צוותי בידור, הווי של ארבע משוגעות, חמש חולות נפש במחלקה סגורה אחת ששמה "משוגעת", הכל עובר לי מול העיינים. ונגמר.

עברו מאז 4 חודשים והזרמים עדיין שוטפים אותי בכל פעם שאני נזכרת. המחמאות לא נגמרות, אם לא נזהרים מרגישים מינימום כמו זוכי אוסקר.

זה החיים שלי, הדבר שאני הכי טובה בו, המגרש הבייתי שלי. החוויה הכי חשובה שעברתי בחיים שלי. העתיד שלי?

 

 

נכתב על ידי , 18/7/2009 15:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"כבר לא יודעת נשמה טובה, מתגעגעת. אולי זה לילה אחרון... מזמן לא בא לי בלעדיו זה לא כדאי לי....&


 

 

"את מתגעגת לתקופה ההיא?"

"לפעמים אני מתגעגעת..."

"למה?"

"לזה-ללהיות מסוגלים לדבר כמו בני אדם.

"וזהו??"

"אני מתגעגעת לנאיביות שלנו לפני הגדנ"ע כשעוד היינו רק ידידים, שלא חשבנו שאי פעם יכול לקרות ביינינו משהו"

"מה השתנה?"

"כלום... אני עדיין חושבת שלא יכול לקרות ביינינו משהו=]. ואתה?"

"אני סתם נגרר..."

"מזתומרת?"

"אני כן חושב אבל נאלץ לאמץ את המחשה הזאת שלך..."

"תודה על השיתוף אבל התכוונתי ל'ואתה? מתגעגע?"

"את יודעת שכן..."

"למה אתה מתגעגע?"

"לתקופה שלא שנאת אותי..."

"אבל גם עכשיו אני לא שונאת אותך"

"טוב אז לתקופה שאהבת אותי..."

"מי אמר שאני כבר לא?"

"את כן?"

"אני תמיד אוהב אותך..."

"אז למה אנחנו לא ביחד?"

"כי זה לא עובד... זה כמו לצבוע את החדר באדום: בתאוריה זה נשמע יפה. אבל לא משנה כמה תאהב אדום, במעשי זה פשוט יראה זוועה..."

"הבנתי אותך..."

"הבנת? לא הבנת. מה הבנת?"

 

"שפספסתי את ההזדמנויות שלי..."

"זה נשמע כאילו זה עונש על השטויות שעשית-ועשית. וזה לא...זה פשוט לא עובד... כשהיינו ביחד בכל פעם מחדש אלוהים מצא תירוץ יצירתי אחר לגרום לי לבעוט אותך מהחיים שלי, וזה לא באמת משנה אם זאת איריס והבילבול שהיא החזירה אותך אליו או זה שלא סיפרת לי את האמת כדי לא להרוס מה שהיה או כל דבר אחר."

 

"אז מה את חושבת שזה?"

 

"גורל..."

"בולשיט..."

"סליחה?! אדון דסטני בכבודו ובעצמו מטיל ספק בקיומו של גורל כתוב מראש?"

"לא! בולשיט שגברת מזה השטויות האלה גורל חושבת שאני אקנה את האני החדש שלה שמאמין בגורל..."

"לא יודעת... אז איך אפשר להסביר את זה"

"גורל..."

"אין דבר כזה גורל...=]"

"אבל אני מאמין בזה אז זכותי להשתמש בזה כתירוץ!"

 

"אז למה את בוכה?"

"כי הכל נגמר ביחד..."

"והכל גם מתחיל ביחד..."

"אולי בגלל זה אני בוכה"

 

"רועי אתה לא מפחד להתגייס?"

"לא. גם את לא"

"מה?"

"את לא מפחדת להתגייס את מפחדת מהלא נודע..."

"אתה לא מפחד מזה?"

"מת מפחד..."

"אז למה כשאתה אומר את זה זה נשמע הגיוני וכשאני אומרת את זה זה נשמע היסטרי?"

"כי את גם בוכה..."

 

"אתה חושב שנשמור על קשר כשתתגייס?"

"ברור! אני אחזור הבייתה בחמשו"שים חרמן מת ולא יהיה לי את מי לזיין אז נהפוך ליזיזים. ככה בטוח נשמור על קשר"

"מצחיק.."

 

"עם איריס תשמור על קשר?"

"בטח... מה אני יעשה כשאת תסגרי שבת?!?!"

"תשמור לי אמוני יזיזות!"

"כשאת תזדייני עם אתיופים עם זיין באורך מטר?!"

"לך תזדיין"

"פה איריס נכנסת לתמונה"

 

=]

 

"הכל בגללך..."

"מה הפעם?"

"אם לא היית מנשקת אותי בפעם הראשונה היינו נשארים ידידים טובים ושלא תעזי להפיל את זה עלי!"

"חוצפן! א'- אתה נישקת אותי וב'- נגיד שנישקתי אותך...נישקתי גם את ליאור ולא נהיינו חברים"

"לצערך"

"לשמחתך"

"לכי תזדייני"

"פה ליאור נכנס לתמונה..."

"טוב תירדמי כבר"

"לא רוצה.. התנדבת לשמור עלי? תסבול אותי עד שאני אחליט לישון."

 

"נו בטח לא השקט הזה ירדים אותי"

"מה את רוצה שאני אקריא לך ספור לפני השינה?!"

"כן דודו=]"

"מה דעתך על היפיפיה הנירדמת?"

"ברעש?"

"אהה?"

"היפיפיה הנירדמת ברעש:-)"

"מצחיקה את היום."

 

"טוב אם את לא הולכת לישון אני עושה את זה במקומך"

"רועי?"

"כן?"

"זו הייתה הנשיקה האחרונה שלנו?"

"ניראה לי שכן"

"בוא ניתנשק שוב נשיקה אחרונה"

"ואם זה יעשה לנו משהו? אם נתנשק וזה יחזיר לנו רגשות כלשהם?"

"לא אכפת לי"

"את בטוחה?"

"לא"

"טוב אז בואי נשתוק דקה נחשוב על זה ונחליט"

"טוב. שלוש ארבע ו..."

 

"החלטת?"

"כן. נתנשק כמה שבא לנו, לא נדבר על זה אחר כך ופשוט נחליט שלא חוזרים לא משנה מה יקרה או מה נרגיש."

"טוב. בהצלחה"

"תודה.

לא.

אני מפחדת"

"ממה?"

"אם זה יעשה לנו משהו ונרצה לחזור ונתעלם מזה שהחלטנו שלא עושים את זה?"

 

"תודה"

"שמחתי להחליט במקומך"

 

 

נכתב על ידי , 11/7/2009 06:25  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 32

ICQ: 317370846 




523
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למעיייייייינוש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מעיייייייינוש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)