מחשבות, אנשים, חברים, ריקודים, בירה, המון בירה, נסיעות, טיולים, רכבות, טלפונים, הורים, מחשבות, חלומות, שיעורים, עבודה, בוס, מחשבות, אוכל, קניות, זקנים, מחשבות. ואז היום, אפניים חדשים. נראה לי שדווקא שווה להתחיל מהסוף, לא?
אז הצלחתי היום סוף סוף לקנות אפניים חדשים! אני שמח להודיע קבל עם ועדה, יש ברשותי זוג אפניים חדשים דנדשים, במחיר מציאה. אפילו לא הייתי צריך לטרוח יותר מדי, ביקרתי בסך הכל בשתי חנויות, סקר שוק שכזה, ואז ביצעתי את הרכישה שלי. לאחר מכן חשבתי לעצמי, למה לא..יש לך עכשיו אפניים, צא ורכב בעיקבות הנהר, לך תדע מה תגלה.
אז הנה, פידלתי לי להנאתי לכפר השכן, עובר דרך הרים וגבעות, חלקי אדמה ושדות, שורצים מעופפים כאלו ואחרים, פרות וסוסים. עצרתי ללטף את הסוסים, רק שקיבלתי את הזרם של החיים שלי מהגדר החשמלית, וגם חשמלתי את הסוס בדרך, כי היד שלי הייתה בדיוק על האף שלו. הוא לא אהב את זה במיוחד, או אותי לאחר מכן. ולא, זה לא שלא ידעתי, כ ראיתי שזו גדר חשמלית, אבל חשבתי לעצמי שזו באמת אחת מאלו, שסתם נראות חשמליות אבל בעצם לא מחוברות לשום חשמל...כי ביננו, לאין היה לסוס הזה לברוח? בשביל מה לחשמל את הגדר...נראה לי מיותר ביותר. בכל אופן, קיבלתי את זריקת המתח שלי למוח, והחלטתי להמשיך בטיול.
ונחזור אלינו. או אלי. אז כן,הצלחתי לקחת חופש לכמה ימים, תוך כדי ניצול של איזה חג מקומי, דבר שהצריך ממני לקחת רק מספר מצומצם של ימי חופש מהעבודה (יגיע בהמשך). אז לאן נוסעים? סוון משוודיה מתקשר ואומר לך שיש מסיבה מטורפת אצלו בעיר ושאתה פשוט חייב להגיע. טוב, אם סוון אומר, אז עם סוון לא מתווכחים (דבר ראשון כי הוא בדרך כלל צודק, דבר שני, כי הוא ויקינג מזויין! מכה אחת שלו ונופלים ישר לתרדמה). אז כן, כמה רכבות, והגענו לשדה התעופה. שם, ממש בכניסה, חיכתה לה בחורה צעירה עם גור כלבים קטן, לבן ומלא צמר, שפשוט רוקן את מלוא קיבתו על רחבת מקבלי הפנים, בעוד הבעלים שלו עומדת שם ולא יודעת מה לעשות עם עצמה. מהצד זה היה מצחיק עד כדי דמעות, מה ששיפר לי את המצב רוח אחרי שהייתי צריך לעבור את הבידוק הבטחוני פעמיים (!!) בגלל שאני "מלא נוזלים". ככה הבודק אמר לי. לא ידעתי אם לקחת את זה בתור מחמאה או עלבון, אבל לא היה לי אפילו זמן לנסות לחשוב על זה, כי הוא ישר פתח את התיק גב שלי, הוציא משם משחת שיניים, דאודורנט, סבון ושמפו ואמר לי שאני לא יכול לקחת אותם. האפטרשייב בשקית השקופה זה בסדר, אבל השאר לא. את ההגיון לא הבנתי ממש, כי מסתבר שמותר להעביר כל בקבוקון עד 100 מ"מ. ואם יהיו לי 100 בקבוקים כאלו? לא משנה. מסרנו את התיק, עלינו, התיישבנו, חגרנו, המראנו, ישנו, קמנו, נתחנו, הלכנו, לקחנו מטען, יצאנו, לקחנו אוטובוס והגענו. ממש מעבר לפינה, מה הבעייה. בחיי, נראה לי יותר מסובך לרדת לאילת.
אז כן, המסיבה הייתה מעולה, אחלה של מוזיקה, אחלה של מזג אוויר, אחלה של אנשים. סוון גדול כמו תמיד, חברים שלו גם כן. מלא בירות, מלא בחורות, מלא בחורים, רובן משתזפות בלי חלק עליון, ורובם עם גופות של פסלים יוונים. ואני אומר, איך יכול להיות שילדון בן 20 שם עם גוף פי אלף משלי? הגיע הזמן לקחת את העניינים בידיים ולחזור להתאמן. בגלל זה גם האופניים ד"א. מה אני אגיד לכם, בכנות מלאה, קנאתי, הלשון הייתה בחוץ וריירתי לכל עבר. זה אומר עלי שאני שטחי? מקווה שלא, אבל אם כן, עם טיפה של שטחיות אני מסוגל להסתדר.
ובעבודה, הולך דווקא לא רע. כבר חודש וקצת, האנשים מתחילים להיות יותר נחמדים, ומגלים דברים חדשים. לדוגמא, שהבוס שלי הומו. עכשיו מה זאת אומרת הומו ואיך אני בכלל יודע. יש לו טבעת על היד, ותמונה של האישה על השולחן, אבל אני מצטער, הוא פשוט הומו. אומנם הגיידר שלי ממש לא מכוון ופועל בעצם על כל תדר אפשרי, מה שגורם לי לחשוב שאין לי בכלל אחד כזה, אבל את זה באמת שאי אפשר לפספס. הוא פשוט אישה קטנה. במקרה שלו גדולה כי הוא כמעט בגובה שלי ועם בטן מוסתרת. הוא מגניב ביותר, וכייף ומצחיק איתו והוא הכי נחמד שם מכולם. אז כן, ישבתי איתו וצחקתי כאן פעם ראשונה מזה זמן רב. שכחתי כמה לפעמים זה כייף מצחיק ומשעשע להיות בסביבה של אוחצ'ה-LIKE, בלי לפגוע באף אחד.
אני מניח, שהוא עשה פחות או יותר את החושבין שאני פחות או יותר מנסה לעשות עכשיו, ובחר בבחירה שנראית לי מאוד הגיונית ומקובלת של אישה ילדים ומשפחה, על פני בחור. אני יודע מה עובר לו בראש, כשהוא מחייך כל בוקר כשהוא רואה אותי, וכשהוא בא להסביר לי משהו במחשב ורוכן מעלי, נשען על הכתף שלי, או הולך בפרוזדור ועובר לידי ונוגע לי במותניים. אני מוצא חן בעיניו. כמה זמן עבר מאז שהוא היה עם גבר? כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שהוא התנשק או חיבק או היה ערום גוף אל גוף עם גבר? אני יודע מה הוא חשב כשהתמתחתי לקחת קלסר מהמדף הכי עליון והרמתי ידים והחולצה התרוממה וראו לי את הפופיק. ראיתי את המבט שלו, חטוף, מהיר ומהוסס, אבל עדיין שם. הוא אישית לא הטעם שלי. מעבר לעבודה שהוא בן 40+ ונשוי, וקצת נשי. פשוט לא הסגנון שלי. אבל אז עוברת המחשבה בראש של, ומה אם הייתי במצבו? ואם הייתי רוצה בדיוק מה שהוא רוצה?
ושוב אני אומר, כבר הגעתי לשלב שבו היכולת שלי להבין את כולם, את הדרך בה הם חושבים, מה הם באמת רוצים, מתכוונים, חושקים או אומרים מתחילה לעלות לי על העצבים. מי מבין אותי?
הבחור שלי בארץ, מקשה לי את החיים. או שזה בעצם אני. מדברים, מדברים, שעות בטלפון שמדברים ועל כלום. לא על הדברים החשובים, על מה שמפריע ומציק. ואני יודע שמציק לו, כמו שמציק לי, ואני יודע שהוא יודע שמציק לי. ועדיין כלום. משחקי ילדים ממש, שאין לי כבר שום חשק להשתתף בהם. נמאס לי להיות זה שתמיד יוזם את השיחות הרציניות וזה שתמיד אומר שמשהו מפריע לו. נמאס לי לשחק אותה הרגיש בקשר הזה. אם זה נראה לו הגיוני וטבעי ככה..GO FOR IT..אני לא אגיד כלום יותר.
במחשבות אני כבר מסתכל 20 שנה קדימה, או 30 או 40. עכשיו כשהסבא מת, והדודה חטפה שבץ בגיל 50, מתחילים פתאום לחשוב על החיים, על הזמן ומה בעצם אנחנו עושים איתו. אני לא רוצה להיות לבד. ומצד אחד, אני כן רואה אותו איתי, לידי ולצידי. אוהב ותומך. מצד שני, אני מצליח לראות אותו גם מטריף אותי על דעתי וגורם לי להצטער על שעשיתי את הבחירה הזו, והרסתי את חיי. כי מצעד כזה, באמת שאין דרך חזרה אחורה. אז איך מחליטים? לעזאל, איך אני אמור לדעת מה לעשות עם החיים שלי? ואולי בעצם זה לא נכון לעשות את זה, זה לא נכון להתסכל כל כך רחוק ולנסות להבין ולדעת מה יהיה או יקרה, אלא באמת, כמו שהסבא והדודה היו צריכים לעשות, לחיות את הרגע הנתון, ולקחת החלטות שנכונות לעכשיו?
ואז נברתי במגרה שלי, עם כל המסמכים והדרכון, התעודות מהבית ספר, ושאר הדברים הסודיים, ומונחת שם, תמונה שלנו, עומדים מחובקים נשענים אחד על השני. ועוברת המחשבה בראש של, אם כבר מצאת. אם הצלחת למצוא מישהו כמוהו, שנראה טוב, מצויין אפילו, חכם בצורה חריגה, יצירתי בצורה מקורית, חמוד כמו שצריך ולא מעבר, שבעצם מוכן לקבל אותך כמו שאתה, עם כל הבעיות והצרות שלך, לא כדאי פשוט לתפוס את זה בשתי הידיים ולהגיד תודה?
את האמת, שתכננתי לא לכתוב על הנושא "הזה", או על הבחור שלי הפעם. אני לא רוצה שזה יהפוך למנהג קבע שבו אין לי דברים אחרים בחיים לכתוב עליהם מלבד זה. זה אומנם כנראה רק חלק מחיי, אבל אני לא חיי רק את החלק הזה.
ושמישהו יגיד לי כבר איך לסדר את הרשימה כאן בצד, ככה שיצליחו לראות את התמונות בגודל מלא!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
