קריאה לאנלפבתים

ניראה לי עוד מעט הבלוג הנ"ל יצטרף לחבריו הבלוגים המתים בבית הקברות. גם כי אני לא מעדכנת ואף אחד לא ניכנס וגם כי זה בערך כל מה שקרה עם כל בלוג שפתחתי אז אני לא רואה למה עכשיו זה יהיה שונה. כן כמובן אני מנסה לעדכן וכל 3 וחצי האנשים שנכנסים לפה וקוראים ומבקשים ממני שאני אעדכן- תודה, הפוסט הזה מוקדש לכם. ולמה אני אומרת 3 וחצי זה כי א' נכנסת ו-א' נכנס (כןןן רואה א' לא טנגנס אז אל תכעס) ו-ב' נכנסת וגם אני נכנסת מהמחשב של אחי (זה לא שאני מחשיבה את עצמי לחצי בן-אדם ולא אני גם לא גמדה זה פשוט כי  זה רמאות להעלות לעצמך את הכניסות אבל איי זה מה שעושים אנשים כמוני שאין להם כוח לעדכן ורוצים להציל את הבלוג ממוות וגם רוצים קצת רייטינג).

הינה בערך עכשיו סיימתי את כל מה שרציתי להגיד ועכשיו אין לי מה לרשום, זאת אומרת מי שלא אוהב לקרוא שטויות (לא שעד עכשיו בבלוג הזה נכתב משהו חכם) אז הוא יכול פשוט לעבור ישר לתגובות.

בימים אלה אני לומדת לפסיכו...שוב. אבל הפעם עם קורס. זה ממש נחמד, לפחות על ההתחלה. טוב אבל 10 שעות שבועיות זה קצת רוצח אותך בסוף ובהתחשב בעובדה שאני לומדת אחכ עוד 10000 שעות שבועיות בבית. יש שיעורי בית ויש את האתר שצריך לתרגל שם. וניראה לי אני קצת אובססית בקשר לאתר. אני יושבת שעות ופותרת תרגילים רק כדי שהסימן יהפוך לירוק (זאת אומרת שתירגלתי מספיק בנושא). משום מה אפילו אחרי מלא שעות הוא לא הופך לירוק (ניראה לי הוא שונא אותי) אבל בסופו של דבר אני אשבור אותו. כןן אני מהאנשים האלה של "שילמתי אז אני אנצל את זה עד השקל האחרון" אז אני הולכת לחרוש על האתר הזה אני הולכת לסיים אותו (המדריך אמר שזה כמעט בלתי אפשרי ורק מעטים בכל היסטוריית המכון סיימו את האתר-נחכה וניראה לי יש זמן!). כן, שמתי לב שבזמן האחרון נהייתי קצת אובססית בקשר לדברים (בואו נחזור לזיגי מהפוסטים הקודמים-כן עדיין זוכרת אותו!). זה קצת מפחיד- לאנשים אחרים. גם אימא שלי בהתחלה פחדה אבל אחרי שתייקתי לה את כל המסמכים בבית לפי סדר ה-אב' היא שמחה ועזבה אותי לנפשי לסדר את כל הבית. כן, אני אפילו שוטפת כלים עכשיו. אני יודעת נהייתי מוזרה.

הינה שוב אין לי מה לכתוב. אני אספר לכם שעכשיו אני לומדת לוח הכפל. למי שיש שיטות לזכור את לוח הכפל אנא עיזרו לי. ולא אני לא מדברת על לוח הכפל שלמדנו בכיתה ג' (טוב גם אותה אני לא זוכרת). אני מדברת על לוח הכפל של 20X20. וזה ממש קשה לזכור כמה זה 18X15 או 13X17. יש אנשים שיכולים לספור את זה בראש, אבל בוא נגיד ככה שאני ומתמטיקה לא הולכים ביחד, אנחנו לא מסתדרים ולא אוהבים אחת את השניה. היא ממררת לי את החיים וגם אני לא מחבבת אותה במיוחד. אבל מה לעשות פסיכו דורש לוח הכפל אז הוא יקבל לוח הכפל. אני מקווה.

בימים אלה אני גם חולמת לנסוע לאנשהו (כן, שוב. לא הספיקו לי הנסיעות הקודמות). עדיין אני לא מרגישה שהחופש ניגמר. טוב אולי כי אצלי הוא עוד לא ממש ניגמר. הוא יגמר רשמתי בסוף סוכות. אני ממש לא רוצה שזה יקרה אבל אין מה לעשות צריך כבר להתחיל את החיים האמתיים ולהפסיק לישון עד 12. ובאמת סליחה שאני לא מעדכת. אבל זה בגלל שאני עסוקה כל הזמן ואין לי זמן להפעיל את המוח ואת הידיים (סעיקר את הידיים ניראה לי כלום לא יכול לעורר את המוח שלי). ואני גם לא יכולה לרשום שטויות כל הזמן. אם אני לא ארשום כלום בטח יהיו לי יותר כניסות מאשר אם אני ארשום שטויות. בגלל זה אני מעדכנת לעיתים רחוקות כל כך, כי אנשים שוחכים שבפוסט הקודם רשמתי שטויות אז אפשר לרשום בפוסט הזה גם שטויות. טוב ניראה לי זיינתי לכם כבר בשכל כי אני יודעת שלי נמאס לכתוב את זה- מסכן מי שצריך לקרוא את כל זה!!!