אני לא מתחזקת ואני ממש לא עומדת להניח תפלין כל בוקר; אבל משהו באוירה הזו גורם לי להבין בזמן האחרון שזה שכל בוקר שאני פותחת את העיניים ואני אומרת תודה לאלוהים על זה שהצלחתי לקום ועל החיים שניתנו לי.
תלונות יש לי מלאי, אבל הסיטואציות ספק מחשלות ספק שוברות האלה, גורמות לי להבין שעם כל הצער שבדבר, בורכתי.
כל צרה, קללה, בעיה שקיימת, מחשלת.
ולא, לא הכל לטובה, אבל לכל דבר יש סיבה.
אם יש משהו שידעתי לעשות תמיד, ועכשיו יותר מתמיד, זה לא לקחת כמובן מאליו,
ולהעריך,
הכי חשוב להעריך....