אני שונאת אותך, באמת שונאת אותך.
אני שונאת את זה שאני כל כך חלשה לידך, שאני נותנת לך לעשות בי כרצונך,
שכשאתה לא עושה בי כרצונך אני מתבכיינת ונהיית נידית ונוראית
הבעיה האמיתית היא שאני אוהבת אותך,באמת אוהבת אותך
ועכשיו, אתה מתפלא שאני נעלבת מזה שאתה מתרחק ממני,
באמת, מעניין למה.
"צר לי אבל אני לא עומד לשנות את איך שאני מתנהג כי אני לא חושב שהחששות שלך הגיוניים"
תמיד אני צריכה לחשוב כמוך להרגיש כמוך לקרוא את המחשבות שלך ולהתאים את עצמי אליך
כנראה שעשיתי את זה לתקופה יותר מדי אורכה ונתתי לך לעשות כרצונך ואני אוהבת אותך ואוהבת לראות אותך מרוצה ולפנק אותך ולאהוב אותך,אבל רק תחת התנאים שלך, בחיים לא טרחת לרצות אותי.
אולי זה קצת מוגזם,אבל אתה תמיד הקובע, תמיד זה שמכתיב את טיב מערכת היחסים,
ואני פוחדת,שברגע שאני אעמוד על שלי, תלך, ולא תחזור כי לא יהיה לך אכפת,
כי אני אני סה"כ זה לא משהו מיוחד מדי, הרי יש הרבה יותר טובות ממני
אני לא מסוגלת להילחם, אני לא רוצה, אני לא רוצה יותר כלום, לא רוצה שלמישהו יהיה אכפת ממני, אני לא רוצה, לא רוצה
אני בכיינית ונוראית וחרא של בנאדם, איך זה שאף אחד לא רואה את זה כבר?!
למה אתם לא מוותרים עליי?
למה?
תלכו, בבקשה, לטובתכם, אני אלמד מחדש איך לא להיקשר,
איך להתמודד, יותר טוב לי לבד,בבקשה