כינוי:
Olive Green Soldier מין: זכר MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2008
 חיש ביש לתיש האדיש?
תחושת השבוע בסוג של שיגוע:
רחוק ממנה,
מוחי מתערטל למרוגלתיה,
עוד שיחת חולין בטלפון,
מחשבותע ל מגעה עם תחושהש ל שכרון.
הנה היא שוכבת במיטתה,
אני תקוע בשומקום לא נודע,
בידיה יש עיתון שבת,
ולי נשק ואפוד כוננות על הגב.
אבל התחשוה הזו נגמרה עם הגעתי,
א' פינקה אותי בסופ"ש לבד, מכיוון שהיא עשתה את השטות התורנית שבגללה היא סגרה שבת,
יש.
מצד שני זה הביא לחשוב, מה לעזעזל קורה פה?
ומה כבר לעזעזל? זה הוביל לריב לא קשור בקשר לא קשר,
בכלל הגעתי למסקנה עמוקה, איך לעזעזל יש מימד לקשר שמתחיל בצבא,
זה קשר בזק(או לחילופין סלקום, אורנג', פלאפון ולעיתים גם מירס),
בקושי מתראים, כשעבר חודש ראשון בתכלס נפגשתם אולי פעם פעמיים,
על מה מדברים לעזעזל עכשיו?
בתכלס אני רק מבין כמה אני ילד מתוסבך, באמת שאני לא מבין את עצמי,
היתי בסופ"ש במסיבת יומלדת של אחת שהכרתי כלומר מכיר,
עוד אחת שמתבגרת( מזל טוב בלונדה), זה הזכיר לי סוג של דז'ה וו לילדות (לא שזה כזה רחוק).
כמעט ועשיתי שטות, משהו שקבעתי לעצמי שלא אני אעשה עוד,
להתחיל במשהו כשעוד לא סיימתי משהו, כרגיל, האמתי, שהיא הייתה יותר חכמה ממני,
רק גרמה לי לכבד אותה אפילו עוד יותר, לרצות? זה מסובך יותר?
אני מרגיש שאני נכנס לתקופות המחורבנות האלה שלי שבהם, אני סתם חרמן,
בלי שום יכולת לנהל קשר נורמלי, ואני נקשר בצורה כל כך רגעית שזה סתם דפוק ורק פוגע מסביב,
מה שמביא לרצון עז פשוט לנתק קשר למין השני לפחות לתחום הפיתוח קשר,
אבל מצד שני לא יודע.
כי היא מישהי שהכרתי ונראת חמודה, ונראת מש מתאימה, ומצד שני אני כבר חושש,
אני מוח של תרחישים, פשוט דוקטרינה סוביטית, מה יהיה הלאה? אין לי רשיון, איך נקבע דייט?,
מה יהיה הלאה?
לפעמים אני מתפלא שהתגייסתי ואיך זרמתי ככה כשאני מסתכל על הקטעים הלחוצים האלה בחיים שלי.
טחחחחח
בכל מקרה,
שאפו ד'.
אני נכנס ליותר מדי סרטים כמו שבוריס הדגיש השבוע,
אבל זה פועל יוצא של כל מה שמסביב, במקום לנהל שבוע של הרגעות בהגנ"ש/אבט"ש,
ניהלתי שבוע בלנסות להסגר על עצמי.
רוצים להעיף אותי מהקורס, אני שוב פעם עצבני מדי, דופק לעצמי את ההתנהגות,
יוצא מפגר, אגרסיבי לא יודע.
הפיקוד בפרוייקט המפגר הזה לא זרם, ממש לא, פשוט לא ידעתי או לפקד נכון,
ביחד עם השיגועים שלהם, פשוט היה מוות, והתוצאה לא אחרה לבוא,
בהערכה בסוף אמצע קורס, פשוט נפלתי בהכול, פשוט נפלתי.
באמת שלא ידעתי כבר מה להגיד, נדפק לי הראש, נדפקה לי התחושה,
אני כבר לא סגור על עצמי, אני נכנס לסרטים בגלל השטות הזו.
כוסעמק, אני אל מצליח לזרום כמו בבית, לא יודע למה,
יש לי השתגעות, זה סוג של אני חייב לשנותא ת העולם, דעתנות, צריך ללמוד לשתוק ולקבל את האחרים אבל זה משגע.
השתגעתי, דפקתי את עצמי,
ויותר גרוע מזה? אני לא מצליח לשפר עמדה מחדש,
בקק"צ זה היה יותר קל, יותר פשוט, יותר מובן,
פה זה פשוט לא מוצלח, כנראה הדחה השבוע.
אם זה יקרה ואצא הבייתה, אני אהיה פשוט גמור.
בנימה יותר אופטימית סקירה קלילה על אירועי השבוע האחרון:
היה לי שבוע הגנש אחרי שבוע בבסיס, שבוע די מלא בחוויות ושטויות, נפלתי על לשמור על איזו שכונה קרובה לחבורן מוקפת פלסטינאים,
השמירה עברה טוב אלמלא מספר תקריות:
1. מוחמדאחמדלילהאללה וועכבר (השם האמיתי שמור במערכת)-
בעודנו בתדריך, והבחורצ'יק שמפקד מבחינה בטחונית על האזור מתדרך אותנו,
אגב די במהירות והוא מזיכר כי הוא חייייייייייייב(X3) להגיע לירושליים (קיצר תגיד שמחכה לך שם איזה דוסה יפה לדייט).
הוא מסביר על בחורון קטן (10 לערך), בעל פיגור שכלי קל (ע"ע אוטיזם),
שיש לו נטייה לרוץ ולתפוס בנשק של חיילים O_O- "מה?" ," מה לעזעזל?"
תמונות רצות בראש
(בתמונה, הילדון עם צמד גיבורי ילדותו בדמיוני)
בכל מקרה, במהלך הימים הראושנים הכוננות שלנו מפלסטינים מטורפים שרוצים לרצוח יהודונים,
הפכה לכוננות לתפוס את הילד הזה ולצעוק "רוך" בעוז רוחנו על מנת שיתחפף, עד לרגע המשמים,
עבדכם היה הראשון שפגש אותו- התוצאות? יהודים הרוגים, מוות, קטל, נשק גנוב..לאאאאאא, ילד אוטיסט צחק עליי.
בכל מקרה, בעודי שומר בעמדה מנסה לשמור על שפיות של "אפשר בבקשה תעודת זהות?", "יש פה עדר, ילד, עכבר, חתול כלבלב, ליד הגדר, תבדוק אותו סיור" אני מזהה דמות נמוכה מתקרבת לעבר השכונה,
בעודי נדרך מיישר גופי, אני מזהה ילד שנראה די בסדר אבל מנסה להגיד לי משהו,
אהא! זה החמוד! (הוא באמת היה די בסדר),
רגע שתיקה, מבטים מתחלפים, היד שלי נעה בעצבנות על הנשק, רק שלא יתחיל, לא נעים לי להעיף אותו בכוח הוא ילד קט,
אני לא מבין ערבית.
לאחר שתיקה רמה של כוחותינו, המוג'היאדין הקטן החל לנוע לעבר השער, מה שהביא אותי לעצבנות מוגברת,
שכן סעמק מה הוא עושה? עכשיו אני גננת של ילדים פלסטיניים גם? (לא מספיק אני שומר על ילדים שלא יברחו ויצאו מהיישוב לרחוב הפלסטיני),
הוא מתחיל לטפס על השער- |O_O WTF?? מה הוא עושה? כן, הוא טיפס על השער, מחבל שכמוהו!,
אני נע לעברו ומנסה לעוות את העברית כך שתדמה לערבית "רך, רך, רד, רוךךךך רוךךך, רד, " ירד, מבט אליי,
מבט מלא תחכום, עומק, לא, הנביילה, מסתכל על הנשק, כמו ילד אל ילד מחשבותיו נגלות, עכשיו אני קרוב יותר עם הנשק, הוא בא לתפוס,
אני מעיף לו תידיים,
וצועק רוך! (בלבי אני מוסיף כמה קללות ברוסית ובעוד כמה שפות שבינהן עברית ערבית),
הוא נעמד, ומתחיל לחקות אותי, ולצחוק עליי O_O
כוסעמק, ילד אוטיסט, מחבל קטן, מוגהיאדין שלפני רגע חש את עצמו טרוריסט וטיפס על הגדר,
וניסה לתפוס לי את הנשק צוחק על מאמצי לאלתר לסכלו.
כוסעמק סיכול ממוקד!
לאחר מכן, אחרי שאני מבהיר שילך כבר,
ומחפש בעצבנות אחר אחיו שהובהר שרוב התקריות מסתיימות בזה שאחיו נועץ את ציפורניו בכתפו וגורר אותו מפה,
הוא מחליט להדגים עוד יכולות מהקייטנה של האח, הקומרד, חאלד משעל בסוריה/איראן,
ומחליט לטפס עלך הבטונדות מתחת לעמדה O_O, ואני חייב לציין שיכולות טיפוס כאלה מהירות לא ראיתי הרבה זמן.
ושם נאלצתי כבר ממש להעיף אותו. ואז הגיע אחיו.
באמת שלא האמנתי על הקטע ההזוי הזה O_O
בכל מקרה,
שיהיה לכולם שבוע טוב, לי שבועיים,
שבת הבאה אני בשבת מסורת בצפת להתחבר לשורשים היהודיים,
בטח יהיה שמייח,
תהנו, שמרו על עצמכם, ואם משעמם לכם תעלו מולי בקשר.
עד כאן, אני, חפירות ארכיאולוגיות,
בעיות (ע"ר).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
