ינשופה של מינרווה

לפעמים אני נזכר בחצי חיוך בתקופת התיכון המשעשעת. אני מעדיף לחזור לימים בהם עדיין ניסיתי להיות תלמיד, להתנהל על-פי החוקים וכו'. כמעט תמיד יוצא לי להיזכר במורה החביב שלי להיסטוריה. טוב, אין זה המקום לדון בפולחן האישיות שיצרתי בזמנו סביב הבחור ( שלוצרך העניין יקרא X), אך ישנו רגע אחד אשר נחקק לי במעמקי התודעה - X , בסגנונו הקולח ופסיעותיו הקלילות ניגש לעבר אחת הבנות בכיתה שכנראה לא הבינה על מה הוא מדבר ושאג - "זוהי התקופה המרקנטליסטית!!". X -  נראה כמו הגירסא הבגדאדית המשופמת של וודי אלן, אך היתה גלומה בו כאריזמה שלא היתה מביישת טריומוויראט רומי.  ולעצם העניין - מה זה בכלל המרקנטליזם הזה? אני מניח שרבים מכם מתחבטים בשאלה. אז מצאתי לנכון לפרסם פה כמה עקרונות שכתבתי לא מזמן באחת העבודות שלי. 

היסטוריונים כלכליים ממקמים את התקופה המרקנטליסטית בין השנים 1500 ל-1716. השינויים הקונספטואלים,הסוציאלים והגיאו-פוליטים, אשר הובילו לתמורות כלכליות ניכרות ביחס למצב הקודם, רבים ומגוונים. המרקנטליזם, קרם עור וגידים עוד בשלהי ימי- הביניים. הסדרים הכלכליים הפרה-מרקנטליסטים, קרי, הפיאודאלים, הוכתבו ע"י אצולת הקרקע שניהלה כלכלה אגררית-היררכית, אשר מעצם טבעה, הובילה לסטטיזם כלכלי. ברם, לא ניתן לאפיין את כלכלת ימי-הביניים כאוטרקית במלוא מובן המילה. על אף אופייה הסגור  והסטגנטיבי של האדמניסטרציה המאנוריאלית (Manorial), מאמצע המאה ה-12, מתחילה תקופת ה"הצריכה החקלאית הבלתי ישירה" (indirect agricultural consumption), דהיינו, ניצניו הקמאיים של המסחר הפנים-אירופי.

בבסיס התפיסה המרקנטליסטית, עומדת האקסיומה אודות העושר הסופי על-פני כדור הארץ. אדם אינו יכול להגדיל את עושרו, אלא על חשבון זולתו (גישה ראדיקלית של תאוריית המחסור). לפיכך, הסיקו המרקנטליסטים באופן אינדוקטיבי כי המדינות נמצאות בתחרות מתמדת על משאבים סופיים ועל כן יש לשאוף למקסימום יצוא ולמינימום יבוא. עודף היצוא, לשיטתם, הוא המדד האובייקטיבי והאופטימלי לאמידת העושר הכלכלי. הפרמטר הקריטי, לאומדן זה, הוא כמות המתכות היקרות הנמצאת בחזקת המדינה. מטילי הזהב (The Bullions), היוו את הבסיס המוניטארי של המשק, דהיינו, טביעת המטבעות (או הדפסת השטרות מאוחר יותר) היתה תלויה לחלוטין בכמות הזהב הנצורה במרתפי האוצר הלאומי. בד"כ היה זה אחוז קבוע של זהב מסך-כל המטבעות במחזור.  

מאפיין נוסף של השיטה הוא ה"פרוטקציוניזם המרקנטילי" -  יש להטיב עם הסוחר המקומי ולהבטיח את רווחו המקסימלי, יש להטיל מכסים והגבלות נוספות על סחורה המיובאת ממשק זר המנסה לנגוס בפלח השוק המקומי. ניתן לראות כי רווחת הצרכן אינה עיקרון מרקנטליסטי ופעמים רבות צרכנים היו חשופים לעליות מחירים בילתי מרוסנות ולסחורה פגומה מבית.

הקולוניאליזם, גם הוא, מאבני היסוד של המחשבה המרקנטליסטית, מהווה נדבך חשוב במאבק בין המדינות אחר המשאבים הפיזיים על-פני הגלובוס. לאחר כיבוש הטריטוריה, יש ליצור מונופול מסחרי-שלטוני-חוקתי של ארץ האם.

אך ההבדל המהותי ביותר בין המרקנטליזם לבין התקופה הקדומה הוא הריכוזיות. בימי-הביניים, המסחר הופרד ע"י ישויות אדמיניסטרטיביות ספוראדיות – הגילדות(Guilds), אשר מעצם טבען המונופוליסטי, תרמו לתהליך הביזור הכלכלי. התעצמות המלוכה האבסולוטית במערב אירופה, התאפיינה, בין היתר, בהחלשות האצולה הגבוהה על חשבון עלייתה של הבורגנות הסוחרת, בורגנות אשר שימשה כלי שרת בידי המונרך ליצירת 

מערכת בירוקרטית אפקטיבית חדשה. אדמיניסטרציה זו, תרמה במישרין להאדרת כוחו הכלכלי של האחרון. תפקידה המרכזי של הבירוקרטיה המלכותית היה: פיקוח מקיף על המסחר, גביית מיסים ואכיפת ההגבלות אשר הגדילו באופן משמעותי את הכנסות הכתר ביחס לתקופה הקודמת.

עקרון מהותי נוסף הוא הסחר החופשי, העברת סחורות באופן חופשי התאפשרה ברחבי המדינה ללא הגבלות תנועה ומכסי מעבר. הפררוגטיבה המלכותית ביקשה להגן על הסוחרים באמצאות מכסי מגן על היבוא והורתה לביורוקרטיה לדאוג להכוונה תעסוקתית, שכן על-מנת להאדיר את הסחר, על המדינה לחפש כוח עבודה זול – מבית או מחוץ. בנוסף, ראו המרקנטליסטים בקיבוע שכר העבודה הנמוך, תנאי הכרחי להשגת רווחה כלכלית.

מבחינה כרונולוגית, עבור ההסטוריון השואף לקבוע נקודות ציון קריטיות בהתפתחות ההגות הכלכלית או הפוליטית-כלכלית, נחשב עידן המרקנטליזם כשלב הביניים בין הסדר הכלכלי הישן לבין הקפיטליזם המובהק של המאה ה-18 (הוויכוח עדיין ניטש וישנם כלכלנים הרואים במרקנטליזם שלב עוברי של הקפיטליזם ולפיכך חלק בילתי נפרד ממנו). למרקנטליזם לא היה זרם פילוסופי מייצג וכן לא נלוותה לו משנה סדורה, לפיכך, עלינו לנסות להבין את המכאניזם המשותף שפעל ברחבי היבשת כתהליך אבולוציוני כללי שהתחולל מכורח הנסיבות המיוחדות שנוצרו במאות ה-16/17 מלאות התכונה. "גילוי" העולם החדש ע"י הספנים האיברים הכין את הקרקע לצמיחתה של האימפריה הקולוניאלית הספרדית והפורטוגזית. התעצמות המסחר הפנים אירופי בתקופת הרנסנס ומתוך כך, פריחתן הכלכלית של ערי צפון איטליה, דרום גרמניה וארצות השפלה, הובילה, בין היתר, ליצירת מערכת בנקאות ענפה, אשר הגדילה את האשראי הפרטי והמדיני. הקונטרה-רפורמציה ((Counter-Reformation, הובילה למייזמי בנייה חסרי תקדים במערב הקתולי, אשר בהכרח האיצו את מהירות המחזור המוניטארי. האקלים הפוליטי החדש ביבשת – עלייתה של המונרכיה הריכוזית תרם להתפתחותה של אדמיניסטרציה פיננסית אשר דאגה לאינטרסים הכלכליים של המדינה. מלכים מסוגו של צ'רלס החמישי (Charles the V) בספרד, ומאוחר יותר מדמותו של לואי ה-14(Louise the XIV) בצרפת, יצגו את הפרוטוטיפ של המונרך האבסולוטי הנישא על גבי הגאות הכלכלית. על כן, ניתן לומר אפוא, כי שלל הפרמטרים, האנדוגנים והאקסוגנים לעיל הם אלו אשר יצרו את אותה פעילות כלכלית מואצת, ביחס למצב הקדום.